השבת נקרא בבית הכנסת את פרשת "משפטים." הפרשה עוסקת רבות בחוקים בענייני ממונות, לטעמי המסר העולה ממנה הוא שענייני הממונות, כולם כפופים בראש ובראשונה לסדר עליון – טרנסצנדנטלי. הקובע אינו הכוח, או הסדר החברתי הנוהג, אלא עקרון הצדק העליון. לא תמיד אפשר להבין את העיקרון, ולא תמיד הוא עולה בקנה אחד עם תפיסותינו דהיום. אבל ברור הוא שאינו מבוסס על הצטברות של מעשים אנוכיים לתועלת אישית, שאמורים איך שהוא בדרך נס לייצר תועלת כללית. התורה, להבנתי אינה מכירה בקניין הפרטי באותו אופן שהתיאוריות הליברליות ובעקבותיהם תיאורטיקנים קפיטליסטיים רואים אותו, ובונים עליו תלי תלים של הלכות. ראו למשל את שכתוב בענייני הלוואה ומשכון (ותודה למאגר ספרות הקודש)
|
כד אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא-תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. כה אִם-חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד-בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כו כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי. |
אין "זכות הקניין" העומדת לאדם בפני עצמו, כזכות "טבעית" (תהא משמעות המונח אשר תהא). גם ה"חירות" אינה חופש לצבור רכוש ולרבוץ על דינריך. האדם רשאי להחזיק בחפצים, לקנות ולמכור, ואם ינזקו לדרוש פיצוי מהמזיק. אך האדם אינו אלא מחזיק. האדמה וכל אשר עליה כפופים לבורא – כי לו כל הארץ. הפסוק כביכול מתווכח עם המלווה ועם ההגיון של המשכון כולו "כי היא כסותו לבדה.. במה ישכב"? מה אכפת לי, משיב המלווה. הוא אשם במצבו. ואיך אתה חושב שאפשר לקיים כלכלה? איפה היציבות הפיננסית? והקב"ה משיב לו נחרצות " וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי". אני שומע צעקתם של אלה, היה אף אתה חַנּוּן . אז אפשר להתווכח על הדרך הנכונה, אפשר לדון במדיניות מוניטרית הולמת, ועל הקלות במס לגוף כזה או אחר, ואפילו לתקן פרוזבול. אך תמיד תזכור בשעה שאתה חורץ גורלות כי השמיים אינם ריקים, ותדע בפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=Si7gu9yGz64?version=3&hl=iw_IL&rel=0&w=640&h=360]