אני לא אוהב שסוגרים עיתון, או חנות, או מפעל לשימורים. בין מכרי ידידי וקרובי משפחתי יש לא מעטים העובדים במקור ראשון. ובכל זאת נקודה אחת יש לי להעיר בסוגיית ה"חובה להציל את מקור ראשון".
האג'נדה הבסיסית של העיתון מיום היווסדו (בגרסת בן צבי) היא קפיטליזם של שוק. תפיסת עולם שבה אין שום חובה להציל שום עסק. להפך, רצוי לתת לעסק כושל כלכלית ליפול, כי רק כך יתקדם העולם. ולא היה צורך בשום הגיג ניאו מרקסיסטי כדי להבין זאת מבין השורות, ערן ברטל ואחרים הצהירו על תפיסת עולמם המפורשת בכל הזדמנות.
מסע שכנועים מהסוג של "חובה להציל" מנוגד לאתוס של השוק. אם העתון נכשל, סימן שהשוק אומר את דברו. זה סוג הטיעונים שתשמע תמיד. ואם בן צבי השקיע ונכשל, אז באמת חבל. אבל ככה זה בשוק. טענת המגוון וריבוי הדעות היא רלבנטית בדיוק כמו הטענה שצריך לשמור על התעשיה בישראל או שצריך להמנע מהפרטות. כל אלה טענות יפות ונאות, אבל פסולות בעיני הקפיטליזם שמקור"ר תמך בו. מדוע צריך קפיטליסט לתמוך בעסק כושל, אחרי שהשוק הצביע ברגליים?
ואז מתחילים החילוקים, וחילוקי החילוקים. למה במקרה דנן "זה לא אותו דבר". לא כמו סגירת סדרה ארוכה של עיתונים בעשור האחרון, ובטח לא כמו מתפרת טקסטיל במצפה רמון. אז קודם כל, מקור ראשון הוא רווחי (מה שלא נכון, למרבה הצער) ורק הרפתקה של בן צבי הפילה אותו (ולא סידרה ארוכה של כאלה). וחוץ מזה, הנה פה מעבר לפינה יש פתרון, אישור קטן והכל בסדר. ראו מה הם אומרים בכתבה בNRG . ותעזבו את העובדה שמצבו של האתר דומה, וזו לא כתבה אלא טור דעות. בשעת חירום לא מגיחים בקטנות כגון דא. יפעת ארליך מלינה על הלנת השכר. אפשר להבין אותה. אבל אריאל כהנא מסביר ש"לא ייתכן שבשם החופש העסקי יסגרו עיתון", ואורי אליצור מחרה מחזיק אחריו "לסתום לנו את הפה בטענה של הגבלה עסקית – זה רעיון מופרך". אמנון לורד מסכם ש"סגירה של מקור ראשון היא חרפה. נדמה שדווקא בתקופה הזו, יהיו כלי תקשורת אחרים שישמחו לעמוד דקת דומייה לזכר העיתון שפקיד סגר אותו". למי מקוראי שאינו בקי בשיח הקפיטליסטי "פקיד" הוא שם גנאי לעובד מדינה שבגופו חובר לצד האפל ומפר את העיקרון הקדוש של אי הפרעה לשוק.
אני יכול להבין את הקריאה לממונה להזדרז להחליט, אבל לא את הפניה לאשר דווקא את עסקת ישראל היום. ובוודאי לא את הגינוי ל"פקיד" ש"סוגר עיתונים" כביכול להנאתו. ראשית, הממונה על ההגבלים הוא תפקיד מעין שיפוטי, שעצמאי בהחלטותיו. ושנית, אני לא מומחה בהגבלים עסקיים, אבל "ממונה על הגבלים" הוא דווקא אביר הקפיטליזם, תפקידו הוא לתמוך בתחרות, ולא בפעילות עסקית שסותרת אותה, ובוודאי לא בהשארת עיתונים מטעמים שאינם כלכליים. הכיצד ימליץ חסיד השוק לרגולטור להכשיר מונופול? הרי מונופול הוא אם כל חטאת, אימת השוק החפשי. אפשר להתווכח לגופו של ענין, אבל אם מוצא הממונה הנ"ל שיש פגיעה בתחרות, חייבים כל הקפיטליסטים כאיש אחד להתנגד לה. אלא מה, מקור ראשון הוא לא פרי גליל. כל הדמוקרטיה עומדת על כתפיו, ואנחנו קוראים אותו. לא איזה זוג מבוגרים ממגדל העמק שיאבדו את פרנסתם. הם צריכים ללמוד שככה זה במשק מתפתח ולא צריך להחזיק בכוח עסקים כושלים. כי השוק אמר את דברו וזוהי הגלובליזציה וככה זה במאה העשרים ואחד ולכו ללמוד מקצוע מועיל לכלכלה ותתרמו לצמיחה.
.
שיהיה ברור – אני לא מייחל חלילה למפלתו של מקור ראשון. אני לא חושב שצריך לסגור את מקור ראשון ולא צריך לשכנע אותי בזה. אני אפילו חושב, ה' ישמור ויציל, שבתנאים מסוימים הממשלה צריכה לסייע לעתונות. אני מקשה על שיטתם האידיאולוגית שננטשה. אז נכון, במקור ראשון כותבים רבים לא כולם קפיטליסטים קיצוניים, ומדור הכלכלה שלו מזמן קרס. מקור ראשון מוביל קו חשוב והוא במה לכתיבה שלא מוצאת מקום בעתונים אחרים. מקור ראשון הוא גם מטה לחמם של לא מעט אנשים. ויש שיגידו שזה לא ממש חשוב לדבר על זה עכשיו, כי צריך להציל את העתון ולמה להתעסק בקטנות כמו מקומו של השוק החפשי והמדיניות הכלכלית הנדרשת. יש דברים אחרים בעולם. אבל בכל זאת, הבאתי כמה ציטוטים שמראים שעולם כמנהגו נוהג, ואני לא רואה שום נסיון מסוים ולו מתון בקרב דוברי מקור ראשון, לחשוב שמסע שכנועים מהסוג של "חובה להציל" מנוגד לאתוס של השוק שבו הם תומכים בהתלהבות כל ימות השנה. רצון לראות מעבר למצב המידי ולומר שאולי בכל זאת יש פה משהו. אולי שווה לחשוב מחדש האם צריך להפטיר כאשתקד, להמליץ על להפריט לסגור ולקצץ בכל מקום, כמובן חוץ מבמקור ראשון.
וכפי שלמדנו ממשבר הבנקים ב 2008, הסיסמה המעודכנת היא "היה קפיטליסט בהצלחתך, וסוציאליסט בנפילתך".
פינגבק:ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » קופים, כלבים, לא משנה