ובכל זאת שבוע הספר

כן. השבוע הזה היה עגום למדי. זה התחיל עם רוח הנכאים של חוק הספרים, וקריסת סטימצקי, ומצב הספרות והספרים.  ואז, ממש כשישבתי לכתוב את פוסט שבוע הספר המסורתי שלי, התחילו להגיע השמועות ואחר כך הידיעות ומאז לא שב אלי ישוב הדעת הדרוש. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. הלכתי אמש אל היריד. השנה העתיקו את מקומו מגן הפעמון אל מתחם התחנה. ההעברה הזו לא הוסיפה למצב רוחי, מאחר ששם במתחם הסגור מכל עבריו היו נוהגים בימי הפיגועים הגדולים להתכנס, ליתר בטחון, וכשהאירו מעט השמים חזרו אל גן הפעמון לשוק ולכיכר.  אולי זה רק נדמה לי, אבל השנה היו מעט דוכנים והרחבה היתה גדולה מאד. ואולי זה רק בראש שלי, אבל הכל נראה עצוב ולא מואר כל כך, ואפילו מעט הסופרים שבאים מתל אביב כדי לחתום בירושלים נשארו הפעם בבית. אני די משוכנע שבקצה השוק היה דוכן בו מכרו את סטימצקי.


כפי שבוודאי שמעתם, הדבר החדש הבא בתחום הספרות בישראל הוא ספרים ישנים. כאלה מלפני תקופת ההגנה. ולא, לא מדובר בבחורים צעירים עם כאפיות ושפם אלא בספרים שיצאו לאור טרם החלתו של חוק הספרים. כאלה שאפשר למכור כמו תמיד, במבצע בו אתה נדרש לעסקה מורכבת רב שלבית, שלפעמים כוללת שיתוף פעולה עם הקונה השכן או שקית גדולה בשביל ספר קטן. על השלחן בבית מחכים לי כמה וכמה ספרים לקריאה וסקירה בשבוע הספר הזה, לכן לא תכננתי ממש לקנות, רק ספר אחד, כי צריך וזה. חשבתי לקנות איזה ספר, דווקא סימפטי ששמעתי עליו והמחבר שלו מת. והמוכר אמר לי שאם אקח את זה עם ההוא יעלה לי ככה וככה. אמרתי לו, אני רוצה את הספר הזה. והצבעתי על הספר, ליתר בטחון. אז הוא אמר שהוא מוכן בשבילי, למכור לי אותו בחמשים שקל ולו זה עולה יותר, ולאחותו הוא מכר שניים כאלה רק אתמול והתחיל לשיר "ספר זה ממש אוצר! לא צריך עיתון דבר! כשספר בביתך אתה לא צריך את אשתך!".  אז ויתרתי.  חיפשתי ספר חדש ששמעתי עליו. "מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל" שכתב מוטי רגב יחד עם אדוין סרוסי. מוטי רגב עוסק בסוציולוגיה של תרבות, תחום החביב עלי כפי שסיפרתי לכם לפני כמה ימים. מתברר שאולי המוסיקה פופולרית אבל הספר לא כל כך. ואולי ירושלים לא פופולרית, והאוניברסיטה הפתוחה לא טרחה לפתוח דוכן. לא נורא, אחכה לסרט,  חשבתי לעצמי והלכתי הביתה בלי שום ספר.

היום הלכתי ל"אקדמון ספרים" כי לא נעים, בכל זאת שבוע הספר, וכמעט קניתי חמשה עותקים של "האמנות בעידן השעתוק הטכני" במבצע.  ככה נראה לי מתאים, וולטר בטח ישמח. אבל חשבתי שזה לא יהיה מקורי. והמשכתי לחפש משהו אחר. על המדף היו ספרים מוגנים, משום מה לא שמו אותם בתוך זכוכית, אבל הדביקו עליהם מדבקות אדומות "חדש ומומלץ". ורק ספר אחד היה כתוב עליו רק "חדש". כנראה המוכרות לא אהבו אותו כל כך, או שנגמרו להן המדבקות של הספרים אז לקחו מהביסלי. שאר הספרים היו יקרים נורא, ולא הייתי צריך ספר כי יש לי הרבה ספרים שקראתי ואני רוצה לספר לכם עליהם ועוד ספרים שלא קראתי ואני אספר לכם עליהם בכל זאת. אז ויתרתי ורציתי ללכת הביתה ולשבת ולכתוב פוסט לשבוע הספר, עם הרבה ספרים ותמונות והמלצות. אבל המוכרת הסתכלה עלי במבט נוזפני עד עצוב, והמוכר צעק מצד השני של החנות "איפה שמת את העגלה הריקה" והייתי בטוח שהיא תצביע עלי. אז קניתי ספרון של האוניברסיטה המשודרת  שכתב חיים קידר לוי. הספר נקרא  "המשברים הפיננסיים הגדולים במאה השנים האחרונות". ספר מצוין. מלא שמחת חיים.

9 Comments

        1. גלעד סרי-לוי

          יש בחוק סתירה מובנית בין רעיונות סוציאליסטיים לקפיטליסטיים, ולכן היום מבקריו אומרים שהוא לא הצליח כי הוא לא מספיק סוציאליסט, או כי הוא לא קפיטליסטי. אני אומר שהצלחה נבחנת בהתאם למטרות. לא ברור לי מי הם הסופרים, ומהי הספרות שמוזכרים בחוק. לכן אין לי דעה של ממש בסוגיה אם הצליח או לא.

  1. אני אוהבת לקרוא אותך…אף פעם לא אמרתי לך אז הנה.

    ולגבי חוק הסופרים- אני קונה אולי 30% ממה שהייתי קונה. אני מאלה שקנו המון (וקראו הכל. או כמעט הכל. פה ושם יצא לי ספר שלא הייתי מסוגלת לקרוא) אבל אני ממש מופסדת מהחוק הזה.

  2. שבוע הספר תפס אותנו במצב לא טוב. מראש היו חוק הספרים והמונדיאל. הלכתי ברביעי, יום הפתיחה וגם בחמישי יום פתיחת המונדיאל. אני הולך ליריד בתל אביב, שהוא עדיין גדול מאד ומלא פעילויות מכל טוב.
    ביום רביעי היה גמר ליגת כדורסל. היריד התרוקן מוקדם, אבל עד אז באו הרבה והרבה יחסית לערב פתיחה
    גם ביום חמישי, היה די מלא
    לא יודע עם החטיפה שינתה משהו על שבוע הספר. הייתי גם בשני האחרון, והיו הרבה מאד אנשים אבל לקראת עשר מתרוקן… לא נראהלי שזה היה בגלל המונדיאל (באותו יום ניגריה-איראן).
    בשבוע הספר להוצאות יש אפשרות למכור ישירות בלי לשלם עמלה לחנויות, ואחרי שהשקיעו הרבה בהעמדת הדוכנים, מובן למה רוב הספרים שהם מוכרים הם ספרים חדשים יחסית ואולי גם רבי מכר. אין מקום לכל הספרים והשיקול של מה יימכר הוא גבוה, למרות שהיה אפשר למצוא גם ספרים יותר ישנים/פחות להיטים.
    ואנשים דווקא קונים ולא מעט בכלל. הספרים החדשים מחירם הנקוב זול יותר, ובשובע הספר שמותר 20% הנחה עליהם, יש להם אפילו סיכוי להימכר לא רע מאחר ועלותם לא מאד רחוקה מהספרים הישנים במבצע. תלוי עד כמה אגרסיבי המבצע. בכנזב"ד זה 3 במאה, בידיעות פחות אגרסיביים אבל אפשר להגיע ל4 ב-180 (45 שח לעומת 33). מחירו של ספר חדש שעומד על 68 היא 55. לא פער משמעותי וראיתי אנשים מרוצים מזה שאפשר לקנות ספר אחד ולא צריך שלושה (למרות שחוק הספרים פלא פגמים במתכונתו הנוכחית, יש איזה יסוד עם כוונות טובות מאחוריו). למעשה אפילו שמחתי שספר שאחיין שלי ביקש היה בחדשים ולא הייתי צריך לשבור את הראש למצוא עוד שניים.
    ילדים מאד אוהבים לפגוש את הסופר וספרי ילדים ונוער חתומים מצליחים מאד להימכר. זה משהו שאין בחנויות בדרך כלל.
    לא מכיר את היריד בירושלים אבל זכורני שבוע הספר שהיה בגני התערוכה והיה גרוע מאד לעומת הכיכר הפתוחה. מניח שזה אותו דבר לעומת גן הפעמון.
    שבוע הספר הוא הזדמנות לפגוש הוצאות שאין כמעט בחנויות. אז נכון שידיעות/כנזבד/כתר תופסות הרבה דוכנים, אבל אפשר ללכת למוסד ביאליק/שוקן/מאגנס/בר אילן/ת"א/למדא (בתל אביב היו)/ יד ושם/בן צבי/ כרמל (ועוד ועוד, יסלחו לי כולם) ולמצוא שם דברים ותיקים ומענינים.

התגובות סגורות.