לא ניתן חרב ביד האויב

ש"י עגנון ב"קדיש על הרוגי ארץ ישראל" אומר "נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך."
והדברים נכוחים ואמת ויציב. על כל אחד ואחד שנפגע – בין שנהרג בין שנפצע ובין שנפל בידי האויב ואין אנחנו יודעים מה נעשה בו, הלב מתכווץ.
שגיאות היו ויהיו, ותקלות מבצעיות אי אפשר למנוע אותן לחלוטין. והאויב אויב מר ואכזר. אין אלה הלוחמים ממלחמת ששת הימים שברחו והשאירו אחריהם את הנעליים, אלא אנשים שביניהם רבים מיומנים ומתוחכמים.
ובכל זאת – עם הצער החשש והכאב, אסור לנו לתת חרב ביד אויבנו. מדינת ישראל, בחסדי ה', היא מדינה חזקה שכוחה רב לה. לא ניפול אל מחוזות היאוש והדכדוך.
חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ.