עוד מעט ייתם יום הזיכרון, ויתחיל יום העצמאות ה 67 למדינת ישראל.
י
ש לנו ארץ נהדרת, וזה לא שם של תכנית טלוויזיה עלובה המשתבחת בכך שהיא מלעיגה על חלשים, אלא אמירה בעלת תוכן של ממש. כל כך מעט שנים, הרף עין במונחים היסטוריים ואנחנו כאן. עשינו ובנינו, כל אחד במקומו ובזמנו תרם את שלו. ולא, מנהיגינו אינם צמאי דם השולחים ילדים לקרב בחיפזון, ממש כמו שאמר נשיא המדינה אתמול
לא אנשי מלחמה אנחנו, לא צמאי דם יצאו בנינו אל הקרב. לא בקיץ הזה, לא באילו שלפניו, ולא לדאבוננו, באלה שעוד, חלילה, נכונו לנו. נכפה עלינו להילחם. גם על ילדינו נגזר להמשיך ולאחוז בנשק כדי לשמור על גבולותינו, כדי להגן על בתינו, על המפעל המדהים שבנינו כאן.
צר לי על מי מחברי הרואים עצמם מאמינים וכופרים בטובתו של הקב"ה, וגם על אלה שמטעמים אחרים מאסו ארץ חמדה. יש בהם אנשים שרוצים את טובת החברה והארץ, אך הביקורת שלהם מעוורת אותם מלראות את כל מה שיש וכל מה שטוב ונפלא פה. אין לנו מה להתבייש אל מול "המתוקנות שבאומות" תהיה משמעות הביטוי הזה אשר תהא.
רבים אומרים כי "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל" ושוכחים שמימרה זו היא גנאי לנבל ולא לפטריוטיזם כערך, ובכלל פתגמים זה דבר יפה לא צריך להגזים עם זה. ואני, כמו רבים אחרים, פטריוט ישראלי.
ולכן, אומר כמו בכל שנה בעת הזו ממש
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,
וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, ונָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.