התינוק הבוכה ועובד בן חמשים

הטוחן ליטף את השלח של אייל הצפון שהיה פרוש לפני הכורסה, ושאל אם הרופא עצמו הוא שצד את כל החיות ששרידיהן הוצגו בהבלטה ברחבי החדר.
"הרגתי אישית את רובן ככולן, אבל יש פה גם ייצוג לאלה שהרג בזמנו אבי המנוח. למשל השונר הצפוני שם, וגם הדלק שאתה רואה כאן בקצה האח. חיות כאלה כבר קשה מאד לצוד כיום, מעניין למה הן נעשות נדירות כל כך"

השלג יורד בחרמון והרוח נושבת בחוץ ואני רוצה לספר לכם על הספר הקטן עם השם המוזר "הטוחן המילל" שכתב אַרטוֹ פָּאָסילינה (תרגם מפינית והוסיף אחרית דבר: רמי סער, הוצאת עם עובד).  נכון, אי אפשר לכתוב משהו על לפלנד בלי להזכיר את אלה קרי (עם סגול מתחת ללמד לא כפי שחשבתם) אבל דבורית שרגל כבר אמרה את כל מה שחשוב בעניינה, אז בואו נמשיך.  הספר מדבר על כפר קטן בימים שאחרי המלחמה הגדולה. יש בו הרבה דמויות שצריך לנקד את השם שלהן, כי אחרת לא נדע לקרוא להם אם נפגש. הטוחן הוא גוּנָר הוּטוּנֶן, אדם מוזר בתכלית עם יכולות טכניות של ממש, איש רב פעלים. הוא משקם את טחנת המים ומשפץ הכול ברוב כשרון. אך ההיסטוריה האישית שלו מסתורית, וגוברת על כל תכונותיו החיוביות לכאורה הנטייה בלתי נשלטת לילל כזאב בשעות הלילה הקרות. אמנם נוטה לו חן וחסד היועצת החקלאית סָנֶלְמָה קַיְרָמוֹ הנאווה. וגם פורטימו  שהוא "הגבר החביב ביותר בכפר, אף על פי שהאיש הוא שוטר" מחבב אותו למדי, אך הכפר לא ממש מסתגל לעובדה המצערת שהוא מתעקש לילל ולראות את העולם בדרכו שלו. הכפר הקטן והקטנוני עם ראשי הקהילה והשכנים צרי העין לא יכול לשאת זאת, כי איך אפשר ובכלל. המון שלג ונופים שאני לא מכיר, אבל את הרעיון אני מזהה – כפר קטן ואנשים בו מעט ואיש אחד שלא ממש משתלב בחברה. החברה מנסה לכפות ולמשמע את היחיד, והוא בדרכו המפתיעה מגיב ופורע את הסדר החברתי שכל כך חשוב.

אז  אם אתם כאלה שאפילו שכבר בגרתם והסתדרתם בחיים ומצאתם עבודה מסודרת עם ישיבות עבודה ודו"חות ופרויקטים, גם לכם מתחשק לפעמים לילל בלילה עם הזאבים ולהשליך את המאזניים לתחתית הבאר– זה הספר בשבילכם.

====

הרב ליכטנשטיין נפטר השבוע. וכנהוג, רבים דיברו בשבחו והזכירו את תורתו ומעשיו. מעשה שסיפר אחד תפס את תשומת לבי ואני מצטט בשינויים מתחייבים

הרב נתן את תשובותיו בנושא במתינות אולם כאשר התייעצתי אתו על עובדים שהועסקו דרך חברת כוח אדם ולא קבלו את שכרם בזמנם והפנסיה שלהם לא שולמה כיאות. האחריות המשפטית לא הייתה של XXX וניסיתי להסביר זאת אבל הוא קם לפתע על רגליו. וממרום קומתו הגבוהה והתחיל לצעוק ולנזוף בי "אתה צריך לקום ולמחות, אתה צריך להפוך את ישיבת הדירקטוריון, אסור לך לשתוק לרגע על דבר כזה זה לא מוסרי" ותוך כדי דבריו התחיל מצטט לא תלין שכר שכיר יצאתי מהחדר מבויש והעובדים הפכו להיות עובדי חברה. שנה לאחר מכן התלבטתי בסוגיית פיטורי שני עובדים אשר הכו אחד את השני בתגרה.  אני התעקשתי מאד על ענייני המשמעת מתוך הבנה כי המקום מסוכן ומועד לתאונות ואכן מספר התקלות והתאונות ירד משמעותית עם עלית המשמעת ולכן למרות שהיה זה שבוע לפני חגי תשרי החלטתי לפטרם במקום למען יראו כלל העובדים וייראו .ספרתי על כך לאשתי בערב בחזרתי לבית. היא חשבה כי העונש חריף ומוגזם ועלי להחליפו בעונש אחר. במהלך הויכוח  היא הציעה שאתקשר להתייעץ עם הרב אהרון. התקשרתי והתנצלתי על השעה המאוחרת הרב שמע את הסיפור ושאל כמה זמן ייקח לעובדים אלו למצוא מקום עבודה חדש בתחום עיסוקם. אמרתי לו שאני מעריך שהצעיר ביניהם ימצא עבודה תוך מספר חודשים והמבוגר שביניהם שכבר עבר את גיל 50 ספק אם ימצא עבודה. הוא חשב לרגע ואמר אשתך יותר חכמה ממך. אמרתי לו שבשביל זה אני לא צריך להתקשר לרב. וניסיתי להסביר לו שוב את חשיבות המשמעת במפעל. הוא אמר לי תחשוב היטב האם אי אפשר להעביר מסר זה בצורה אחרת והאם הענישה היא באמת לחנך את העובדים והמפעל או לרצות כעס ואגו שלך. גם בתוך מפעל של אלפי עובדים אל תשכח לרגע את העובד הפשוט . אתה יכול בכלל להבין מה המשמעות של אדם בלי עבודה?

ואני חשבתי לעצמי, האם לשמוח על כך שהתלמיד ידע לשאול והרב ידע לגעור כשצריך או לומר כמה חבל שמה שהיה מובן מאליו לרב, לא היה ברור לתלמיד שנזקק לשאול האם ראוי לפטר אדם בן חמשים שלא ימצא עבודה יותר, וכל זה שבוע לפני ראש השנה.

 

====

ובאותו ענין ממש –  כדאי לכם מאד לראות את הסדרה הזו. היא נקראת "קפיטליזם" ומספרת את הסיפור על ההיסטוריה הכלכלית הפוליטית והרעיונית של התופעה המכונה "קפיטליזם" היא מראה בצורה מרתקת את יסודותיו ההיסטוריים של הקפיטליזם, כה רחוק מהרעיונות על חופש וחירות.
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1859165