כמה הערות למאמרו של עפרי אילני ב"הארץ" על הדיקטטורה של קבצי האקסל.
הוא מספר על שלשה מקרים, מטרידים. הראשון הוא השפעת כלי המדידה הסטטיסטיים על שיעור המעצרים של המשטרה. כשלדבריו ישנה עליה במספר המעצרים, בגלל קיומה של מדידה. כך גם בכל הקשור לקידומם של חוקרים במערכת האקדמית הנבחן על פי מדדים כמותיים ופוגע במחקר, ובמיוחד השעבוד למדדי הצלחת תלמידים במערכת החינוך. עפרי אומר כי
כולם מתארים משטר מסוכן, ועם זאת סמוי מן העין, שמשתלט בהדרגה על חיינו: הדיקטטורה של קובצי אקסל. לא מדובר בשליט סמכותני עם שם ופנים, וגם לא באידיאולוגיה דתית־פונדמנטליסטית, אלא בשיטות מדידה וניהול רציונליות לכאורה: יעדים מוגדרים מבחינה כמותית, ומדידה מתמדת של ביצועים. שיטות רציונליות אלו מיושמות במערכות שונות כדי להשתפר ולהתייעל, אך בטווח הארוך הן דוחפות מוסדות השייכים לציבור לכדי טירוף מערכות. זו אינה סתם ביורוקרטיה מסורבלת, אלא תופעה אחרת: השתעבדות להיגיון שאינו משרת יותר בני אדם.
הוא צודק כמובן. אבל אני רוצה להוסיף ולומר יותר מזה. עפרי מדבר על כניסתה של שיטת המדידה לתחומים מסוימים. אני מדבר על מדידה בכלל. אחת הבעיות המרכזיות שאיתן אני מתמודד תמיד הוא הניסיון למדוד את מה שלא ניתן למדידה. אני מכיר מסדנאות הניהול (שמדי פעם אני נאלץ לרצות שם כמה זמן) את הסיסמה שאומרת "מה שלא נמדד לא מנוהל". והיא שטות גמורה, כמובן. אבל שטות משכנעת למדי. הטעות היא שלא כל דבר ניתן למדוד, למעשה רוב הדברים החשובים הם כאלה. ואנו רואים שוב ושוב את הניסיונות שהם בבחינת "לתפוס קרן שמש בכפית".
זאת ועוד. אני מנהל שלמד גם סטטיסטיקה וגם אנתרופולוגיה. כך שאני יודע את כוחה של המדידה, ואת יכולתם של מספרים לשכנע גם כשאין לזה שום בסיס לוגי. לגיליונות אקסל קסם משכר ומשקר. כי אם יש פה מספרים מן הסתם זו אמת. מספרים הם הרציונליות בהתגלמותה. עפרי מייחס זאת לכניסתן של שיטות פיננסיות למקום שאינן צריכות להיות בו. ואני אומר, שגם "השיטות הפיננסיות", במקרים רבים מכזבות. חשבונאות אינה ייצוג מדיד של המציאות. מקובלנו במחקר כי החשבונאות משפיעה מבחינה קוגניטיבית על השאלות בהן עוסק איש העסקים,. מאחר שהייצוג המספרי מעלים את אי הוודאות שבתוכו. הדיווח נתפס כ'תכונה של העולם' ולא רק קונבנציות, וכך למשל רדוקציה של העולם ל'שורה תחתונה', הייתה לקונספציה מחשבתית. מחקרים בדקו רישומים חשבונאיים לאורך ההיסטוריה וגילו שהם רצופים שגיאות. אבל זה לא ממש שינה. דו"ח עם הרבה מספרים יוצר אימון. החשבונאות משרתת את המיתוס של הרציונליות על בחירה מושכלת בין חלופות, ולמעשה משמש לרציונליזציה בדיעבד של החלטות. מי שמדבר בשפת המספרים, המספרים משכנעים אותו. היא יוצרת השוואה בין מה שלא ניתן להשוות אותו, באמצעות השימוש בכסף ובחזות רציונלית. הערך הסימבולי המופק מניהול מערכת חשבונאית בעסק, הם אומרים, מושג גם אם הרישום בפועל הוא מרושל ואינו עולה בקנה אחד עם הדרישות הנגזרות מהמתודה, ולפעמים עצם קיומו של מידע כתוב, אפילו אם איש אינו טורח לקרוא אותו, משיג את הערך הסימבולי לפירמה.
בשולי הדברים אוסיף כי מה שעצוב בעיני הוא שאפילו סוציולוגים מתפתים למדוד דברים בלתי מדידים. שלא לדבר על החטא הקדמון של חישוב ממוצעים על נתונים קטגוריים. וחוסר הבחנה בין סולם סדר לסולם מנה, עניין חמור כמעט כמו גדי בסולם אמו.