מה מוכיחה קריסת מגה

נחמיה שטרסלר פירסם מאמר קצרצר בעתון הארץ, בו הוא מנסה להסביר מדוע קריסת מגה היא הוכחה לנפלאות השוק החופשי. אני כותב כאן פוסט קצרצר בשביל להסביר את הכשל  שבדבריו, שהם דוגמה לטיעונים נפוצים בוויכוחים אודות כלכלה.

 

תמצית טענותיו היא זו

דווקא פרשת מגה מלמדת אותנו על כוחה של כלכלת השוק. זו השיטה היחידה שלא מנציחה כישלונות ובזבוזים. זו השיטה היחידה שמנקה את האורוות באופן יסודי. מגה היתה כישלון מהדהד. היא התנהלה בחוסר אחריות ובחוסר כישרון. היא שילמה דמי שכירות מופקעים, העסיקה יותר מדי עובדים, שילמה להם מעל מחירי השוק, החזיקה הנהלה מנופחת ויקרה מאוד ומכרה לנו מוצרים במחירים גבוהים מדי. היא התמוטטה, כי לא היתה מסוגלת לעמוד בתחרות. בשיטה הניאו־בולשוויקית, מגה היתה נשארת על כנה למרות מצבה. היא היתה ממשיכה להפסיד, תוך כדי גרימת נזק לכל המעורבים, כולל לעובדים.

שיטת כלכלת השוק פועלת אחרת. היא לא משאירה גופים רקובים בשטח. היא סוגרת אותם, מפרקת אותם ומנקה אחריהם. היא המחטא הלאומי. היא מאפשרת לגוף יעיל יותר לבוא במקום הגוף הרקוב, וכך משפרת את הקצאת המקורות במשק, מה שמביא ליתר צמיחה, יתר תעסוקה ולעלייה ברמת החיים.

ברשותכם, לא אעסוק בהרחבה בפרטי פרשת מגה. כתבתי על זה מעט כאן, אם תרצו ואדבר על העיקרון.

שטרסלר לוקח כאן מצב נתון. מגה לדוגמה. את הדרך החברתית הכלכלית החוקית והאתית שהביאה למצבה של מגה, הוא מייחס לכוחות אחרים, חיצוניים ל"כלכלת השוק" ואינם נכללים בתוכה. רק התגובה המחטאת ומשליכה החוצה את "הגוף הרקוב" היא היא כלכלת השוק האמתית. אז גם אם נניח לרגע את דימוי אוכלי הנבלות שהוא נותן לשוק, זו עמדה תמוהה. ניתן להתווכח על טענה שבקפיטליזם השוק מתקן את עצמו, קשה לתמוך בעמדה לפיה כל היתרונות שייכים לקפיטליזם, וכל החסרונות מגיעים מאיזה מקום עלום. לא צריך להיות מרקסיסט ולטעון שהקפיטליזם נושא את זרעי חורבנו, בשביל להסכים ולומר שמשטר תאגידי קפיטליסטי, כולל בתוכו גם בעיות. משטר המאפשר לבעלי שליטה לפעול לטובתם האישית כנגד האינטרסים של החברה שבבעלותם החלקית, ומתגמל מנהלים ביד רחבה על סיכונים ולא נפרעת מהם בעת כישלונות, הוא לכל הפחות בעייתי. אולי תאמרו שקפיטליזם של שוק היא הדרך הפחות גרועה, ונתווכח על זה, אבל הגינות אינטלקטואלית מחייבת לדון במכלול התופעות. לא לבחור לך אלמנטים שנראים חיוביים ואותם לשייך ל"כלכלת השוק" ואת כל השאר למנהלים גרועים בעלי שליטה חמדניים ויועצים שמקבלים שכר גבוה מדי.