בתקופה האחרונה אני הולך הרבה מדי לרופא שיניים. נזקקתי לטיפול שדחיתי זמן רב. לא משהו מסכן חיים או מפחיד במיוחד. מדובר בתהליך פשוט שנמשך כמה חודשים בו רופא אחד קודח לי בראש ומתקין בורג פלסטיק, שאחרי שהתרגלתי אליו רופא אחר מודד שבע פעמים ומתקין עליו חתיכת מתכת מצופה בחרסינה. ואני משלם לכולם כסף שהם יוכלו לקנות מטבח חדש. הם קוראים לזה "השתלת שן" כאילו זה איזה שתיל שהילדה שלך הביאה מהגן שיצמח ויפרח ויעיף עלים יבשים לגינה של השכנים והם יתעצבנו עליך.
אתמול, בעודי שוכב על הכיסא, פנס מסנוור להחריד מכוון לעיני הדואבות, הד"ר לוחץ לי על החך והעוזרת שלו מביאה לו כל מיני כלי משחית חשבתי למה אי אפשר אחרת. אני מאמין שהרופא שלי הוא איש חביב ומסביר פנים לבריות. אבל תפיסת התפקיד שלו, ושל כל מערכת רפואת השיניים שפגשתי עד היום פגומה מהתשתית.
משום מה הרופאים שלי עד היום חושבים שאני צריך להתעלם מהעובדה שתקיעת סיכה בחניכיים שלי כדי לבדוק את מידת המוכנות שלהם זה דבר כואב. אפילו שיננית, שם שנשמע חביב ומסביר פנים היא אישה רעולת פנים שמשייפת לך את השיניים במין מכשיר שרואים בדרך כלל במוסך פחחות תוך שהיא מעירה הערות מעליבות על סגנון החיים שלך. אין שום סיבה להתייחס למטופל שלך כאל מערכת שיניים ניידת המחוברת לכרטיס אשראי. יש פה בן אדם, ברוב המקרים, אם הוא לא רופא שיניים בעצמו, לא חושב שמקדחות בתוך הפה שלו זו חוויה חביבה ומלהיבה.
למה לא יכול להיות מצב שבו לפני כל טיפול אתה יושב אצל הרופא, הוא מסביר לך מה מתוכנן וכמה זמן זה יקח. אתה שוכב על הכיסא הנוח והוא מסביר לך. עכשיו אני אעשה ככה, תהיה מוכן לשפריץ מים. עכשייו יש מקדחה קטנה תתכונן. ועכשיו, סליחה אני צריך ללחוץ לך על הראש שהעיניים שלך יצאו.
למה לא מנסים לצמצם את הכאב? עשרות שנים של רפואת שיניים, וההנחה שזה צריך להיות עינוי מתמשך נחשבת למשהו מובן מאליו. הייתי אצל רופא שממש כעס כל פעם שאמרתי לו שכואב ואפילו מלמל כל מיני דברים על גברים אמתיים. אז זהו, אנשים. אני, כמו רבים אחרים כשדוקרים אותי אני זב דם, וכשצובטים אותי אני מצטבט. ואין סיבה לבנות מערכת רפואית כל כך מורכבת שכוללת כסטנדרט כאבים שרוב האנשים רואים אותם כבלתי נסבלים. בגלל הכאבים הללו אנשים לא הולכים לרופאי השיניים עד שמצבם נהיה נואש ונמנעים מטיפולים סדירים שעשויים למנוע את הצורך בטיפולים מורכבים בהרבה.
אז די לכאב, ויפה שעה אחת קודם.