*

הקינות על מותה של הספרות היפה נכונות, מהסיבה שמקומה בהיררכיה עורער לבלי שוב. "הקאנון" מת מזמן. יש מספר קטן מאד של אנשים שמייחסים חשיבות של ממש לקביעות הללו. כמה עשרות בחוגי הספרות, ועוד אולי מאות שמקבלים את התפיסה הקאנונית.
ההשפעה שלהם קטנה, גם מבחינה חברתית ופוליטית. משקלם בקביעת הפרסים אבד לבלי שוב, והוצאות הספרים כבר לא מרגישות צורך להתנאות בספרים "קנוניים". מעמד "מבקרי הספרות" כבר אינו קיים. חוץ מפה ושם אחד שחושב שהוא קורצוויל, כל השאר הם אנשים "רגילים" שכותבים מה שהם רוצים. ואפילו פותחים בלוגים, בלי שאף אחד יגיד להם מה לעשות. ומדי פעם מישהו מתראיין בעתון הנפוץ במדינה, כותב מאמר מתלהב או מתלהם, או מקים הוצאת ספרים קטנה ומוציא לאור שלשה ספרים עד שהוא מצליח לריב עם שותפיו ופותח עוד אחת.
וזהו פחות או יותר. ביצה קטנה וקרירה של אנשים שמדברים לטינית זה עם זה וקובלים על ירידת הדורות.