בדף הפייסבוק של "דבר" מצאתי את הכותרת הבאה:
הערב תתמודד נבחרת 🇸🇪 מול נבחרת 🇺🇸: הכירו את השוערת ההולנדית הדוויג לינדהל (כן, זה השם שלה) שלא נתנה למחלה שלה לנצח
אתעלם לרגע מהפרובינציאליות של "כן, זה השם שלה" ומהשלומיאליות בטעות שהיא שבדית בכלל ואתייחס למשפט האחרון. השוערת "לא נתנה למחלה שלה לנצח". רעיון שנלקח ככל הנראה מכותרת המשנה של הכתבה אליה הדף מפנה
חכמה בשמש: שוערת נבחרת שבדיה נלחמת בקבוצות היריבות ובקרינה. לינדהל בת ה-36 מתמודדת עם מחלת עור שהפכה את עורה לפגיע מאד לנזקי קרינת השמש | עם זאת, היא לא נותנת לזה לשום דבר לעצור אותה מלהוביל את קבוצתה לעבר הניצחון.
בואו נבהיר את העניין. הכדורגלנית חולה במחלה שמפריעה לה לנהל את אורח החיים שלו היא מצפה ושואפת. למזלה הרע היא חולה, למזלה הטוב היא חולה במצב כזה שמאמצים נוספים מצידה יאפשרו לה בדרך כזו או אחרת להמשיך בחייה. אף אחד מהחולים, ואני לא מתכוון למי שנתפס לו הגב במשרד, יכול להגיד שהוא "לא נותן למחלה להפריע לו". המחלה לא שואלת אף אחד, ומפריעה ככל יכולתה. והיא יכולה. הצער על אובדן "החיים הרגילים" הוא אחד מהדברים שמקשים על חולים כרוניים ונכים. כולם, בדרכם, מנסים להתמודד. יש כאלה שחלומם הוא להמשיך ולשחק כדורגל. אחרים רק מצפים ומקווים ליום שיוכלו לנשום בעצמם. או שיגיעו לחתונה של הנכד בעוד שבועיים. אז בריאות ושמחה לשוערת הכדורגל, אבל אל תתנו למישהו את הרושם שיש כאלה גיבורים ש"לא נותנים למחלה להפריע" ואחרים, נעבעך, שיושבים בכסא גלגלים ורק מתלוננים כל היום. החיים שלהם מספיק מאתגרים, לא צריך את הטפות המוסר שלכם.