לפני שבוע קראתי את הספר "חולצות אדומות" שכתב ג'ון סקאלזי. קשה מאד לכתוב עליו בלי לפזר ספוילרים כחול אשר על שפת הים. אנסה בכל זאת, ולקוראים ינעם.
עלילת הספר מתרחשת בעוד חמש מאות שנה בערך, ובה סג"מ אנדרו דאל מצטרף אל האינטרפיד, ספינת הדגל היוקרתית של האיחוד האוניברסלי מאז שנת 2456. יחד עם חבריו הוא יוצא לחקור עולמות חדשים ומוזרים, לחפש חיים חדשים וציוויליזציות חדשות, וללכת באומץ למקום שאיש לא הלך בו קודם.
אם כל זה לא מעורר בכם אסוציאציות לשום דבר, ואף פעם לא שמעתם על "קפטן לוג" לכו תקראו עמוס עוז או א.ב. יהושע. לכל השאר אמשיך ואספר שהעניינים שם מסתבכים, והקצינים הזוטרים לובשי החולצות האדומות נקלעים לצרות כמעט בכל מפגש עם העולמות המוזרים, ואומץ לא תמיד עוזר. להפך.
ג'ון סקאלזי, סופר מד"ב נחשב שכמה מספריו תורגמו לעברית, מצליח ליצור עלילה מרתקת ובה מתגלים לך עוד ועוד פרטים עד שמתחילים להבין מה בעצם קורה. ולמה. הספר מלהטט בין מחשבות על דטרמיניזם ובחירה חופשית, מקומו של היוצר ביחס ליצירה לסיפור משעשע עם קריצות לקלאסיקות.
אלא מה? אחרי שהמתח נבנה, והמורכבות נראית כמובנת, חבורה של אלים קופצת מהמון מכונות, והקורא חש מעט אכזבה. סקאלזי, ציפינו ליותר.
וכשנגמר הכל, יש שלש נקודות מבט על מה שבאמת קרה.
כך או כך, אני אהבתי את הספר הזה. לצערי המדפים מלאים בדרקונים מעופפים ונסיכות מכונפות, וקצת מד"ב טכני בסגנון הישן והטוב קשה למצוא במקומותינו. אז שיהיו לכם חיים ארוכים, וד"ש לפרוספר.
חולצות אדומות ג'ון סקאלזי מאנגלית: צפריר גרוסמן אופוס, 2015