אל השערה

בעיני היכולת הבסיסית והחשובה ביותר היא להיות מסוגלת לפגוע במרחק של עד 15 מטר, בירי במהירות נמוכה (נגיד 2 שניות לכדור) בדיוק בנקודה אליה כיוונת. בסופו של דבר כל מה שצריך הוא לכוון, וללחוץ על ההדק בלי שהאקדח יזוז לפני שהכדור יצא מהקנה. נשמע פשוט אבל למרבה הצער זה לא כל כך קל. אחת הבעיות הנפוצות היא פגיעה נמוכה.
לתופעה הזו עשויות להיות מספר סיבות, ולפעמים נמצאות כולן ביחד. חשוב להפריד ביניהן כדי לדעת איך להתגבר.
ארשום את הנקודות ואחר כך הסבר והצעה לטיפול
1) נקודת מכוון לא נכונה
2) בעיה באיפוס האקדח
3) הטית האקדח במהלך הלחיצה על ההדק
4) הנמכה לא רצונית

הבעיה הראשונה פשוטה. הדרכה במטווח תפתור אותה.
השניה –למרבה ההפתעה התופעה הזו נפוצה ממה שחושבים ואנשים מנסים לשווא לתקן את יכולת הירי שלהם, בעוד שמדובר בבעיה באקדח עצמו. במקרה כזה חשוב לבדוק את האקדח על ידי יורה מיומן, ולעשות איפוס במידת הצורך.
השלישית – למרות מה שמדריכים נלהבים אומרים, לא ניתן להפיל את האקדח בלחיצת האצבע. היא פשוט חלשה מדי. ותאמיני או לא, איזה חלק של האצבע את שמה על ההדק לא כל כך משנה, וגם לא מהירות הלחיצה. כל עוד הלחץ אחיד. הסיבה האמיתית לכך היא הטיה של המפרק. באקדחים עם הדק "קשה" זה קורה הרבה. הפתרון הוא תרגול "יבשים". תרגיל נפוץ לאקדחים "שטוחים" (כמו גלוק) הוא לשים תרמיל ריק על החלק העליון של הצינה ולהתאמן בלחיצה בלי להפיל את התרמיל. בגלוק רצוי גם להחליף את הקונקטור של ההדק למה שמכונה "הדק מינוס". ביקור קצר אצל הנשק יכול להסדיר את הענין חיש קל ולצמצם את הבעיה.
הרביעית – הנמכה לא רצונית. ההנמכה הזו היא תגובה פיזיולוגית שמופעלת על ידי המוח שלנו בשל הידיעה שהולך להיות פיצוץ ואש והאקדח ירתע ביד. אנשים קוראים לזה בשמות מעליבים כמו "פחד ירי" אבל זו תגובה בריאה של המערכת הגופנית שלנו. ישנן מספר דרכים לטפל בזה. הראשונה, תרגול עם אקדחים בקוטר נמוך. עוזר לפעמים. השניה, פשוטה אך יקרה, היא לירות הרבה. אחרי 10,000 כדור זה יעבור. השנייה פשוטה וקלה, לקנות אזניות ירי ואטמים ולהשתמש בשניהם בו זמנית. שיכוך הרעש מפחית את התגובה הטבעית של הגוף.