קשה לי לראות את האנשים שידם קלה עם הפרת הסגר, כאילו מדובר בדבר של מה בכך. כאילו אין מעל אלף מתים, והם יכולים ללכת כשהקורונה מימינם ומשמאלם ובהם לא תיגע.
לגבי ביקור קרובי משפחה הזקוקים לסיוע יש שני שיקולים. הראשון – התקנות, השני – האחריות האישית וההגיון.
על פי התקנות של הסגר השני אסור לצאת מ 1000 מטר, ואסור להיות בבית מגורים אחר אלא למטרה שהוגדרה במפורש. אחת מהמטרות היא "סיוע לאדם שיש לו קושי או מצוקה הדורשים סיוע;" להבנתי, ואני לא משפטן, להגיד "התגעגעתי אז באתי" לא יכול להתקבל כ"קושי או מצוקה". צריך משהו יותר קונקרטי.
בכל מקרה, לגבי ההתר הזה ואחרים, לדעתי השיקול הכללי של האחריות האישית וההיגיון מחייב אותנו לא לחפש פרצות בתקנות ולהרחיב אותן כחפצנו, כי אחרת אנחנו מנקבים חור בקרקעית הספינה שכולנו בתוכה.
ויש גם סתם ניצול לרעה. כמו להגיד "אני נוסע לעבודה" כשאתה לא נוסע לשם, למשל. אז נכון, קשה לתפוס אותך. אבל אדם ישר לא קובע את ההחלטות שלו לפי היכולת שלו לשקר בביטחון לשוטר מזדמן, אלא לפי האמת לאמיתה.
בנוסף אני חושב שכל מיני אמירות על ״ההם שעשו״ בין אם זה קהילות אחרות או דמויות ציבוריות או יריבים פוליטיים לא יכולות להיות סיבה. אפילו לא תירוץ. אם זה פסול לדעתך, למה שתוסיף לנזק בעצמך?
ולכן לפעמים צריך לחזור ולומר את מה שחשוב באמת. אולי יתעוררו.
אולי יחוס, אולי ירחם.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=Jl5vi9ir49g]