יש פה שלשה דברים שצריך להפריד ביניהם.
הראשון – בעניינו של אדם פלוני המואשם בהאשמות חמורות. לטעמי – אדם הגון שאין בידיו נתונים לא צריך "לקוות שהכל שקר" או "שהנאשם לא יראה אור יום שנים" לפי עמדתו בסוגיה העקרונית של עבירות בהן מואשם החשוד, או לפי המגזר אליו הוא משתייך, אלא לשאוף שהאמת תתברר עד תום. כל אדם – יהיה זה רב, או שמאלני רדיקאלי, ולא משנה באיזו עבירה הואשם, זכאי לאפשרות להגן על שמו הטוב ולומר כי שווא טפלו עליו. כבר היו לא מעט מקרים של נאשמים ברצח ובעבירות חמורות אחרות שזוכו מחוסר אשמה.
שני – המוטיבציה של חברי הפורום ואיכותם האישית והתורנית. אני מאמין בכל לבי שחברי הפורום מונעים מתוך רצון להרבות טוב בעולם. אין שום סיבה לחשוב שהם ניסו לטפול עלילה על מאן דהוא מתוך אינטרס נסתר, או שהם מחרחרי מדון. יש לברך אותם על נכונותם לעסוק בנושאים קשים החושפים אותם לביקורת נוקבת. עם זאת – הם אינם חסינים מטעויות, ולמרות כוונותיהם ומעשיהם הטובים יכול להיות שתצא תקלה מתחת ידם.
שלישי – האם ראוי שיהיה פורום כזה, שיעסוק בצורה דיסקרטית ולא גלויה בהאשמות. אפשר לתמוך, אפשר גם לחלוק ואין בכך משום "הכפשה" של חברי הפורום, או התעלמות מהנזק שבהטרדה מינית. אני יכול להבין את הצורך ואת הבעיות שמנגנון כזה יכול לפתור. אבל נראה לי שיש קושי ציבורי רב ביצירת מנגנון סמוי, שלא ברור מתוקף מי ומה נבחר, שההליכים שלו לא ברורים, שלא ידוע מה טיבן של הראיות שהוא מקבל או פוסל, ומה העונשים שהוא מטיל. יש כאן ריח של "בית דין שדה".
ולגבי הרב מוטי אלון –
אני מכיר את הרב מוטי ובקשר איתו מזה שנים רבות. כאשר מאשימים מישהו שאתה מוקיר ומעריך – נטיית הלב הטבעית היא לומר שאין אמת בהאשמה והכול כזב, ואתה רוצה להאמין שהוא זך כשלג, למרות שאתה יודע שאיש אינו חסין מחטא ועוון גם אם רבים מעשיו הטובים.
גם בשל כך, וגם בגלל שבעת כתיבת שורות אלה מצב העניינים אינו מחוור לאשורו, ואין לי כל מידע, אני לא מעוניין לדון בשאלה האם הוא אשם אם לאו.
אני מקווה שתאמינו לי שעמדתי העקרונית לא נובעת מהעדפות אישיות, והביקורת אינה לגופו של אדם ספציפי, גם כשאני אומר שגם זכויותיהם הרבות של אלו שטוענים נגד אדם פלוני, אינה גורמת אוטומטית שהצדק בכיסם. והוא, כמו כל אחד, זכאי ליהנות מחזקת החפות, לטעון שהעלילו עליו, ולמצות את האפשרות להוכיח זאת.
מילה בסלע.
דרכו של הפורום הזה לא ברורה לי מימים ימימה –
הרצון להגן על מתלוננ/ת מביא להסתרה של הליכים שראוי שהמדינה תבצע, עם כל הכאב שבכך – לקורבנות, לבני המשפחה של התוקף.
לפורום אין כל יכולת לפקח על כל מי שמובא בפניו והציבור אינו יכול להתגונן בפני המורשע, שכמו שכתבת בצדק , איש אינו יודע במה הוא הואשם, כיצד נבדקו הראיות ובמה הוא הורשע.
עצם הקמתו של הפורום מצביעה על בעיות עמוקות:
הן בתחום עבירות המין בציבור הדתי (בעיני המחמירות גם שיחת נפש בין ר"מ בן 28 לבין תלמידת אולפנא בת 16 הוא מעשה לא אתי שבקלות יכול להגיע לידי פגיעה נפשית. גם העובדה המצערת שרוב שיעורי התורה ניתנים ע"י גברים לנשים וכמעט שאין תופעות הפוכות, מצביעות על בעית שליטה קשה. מסתבר שקל יותר לשלוט בכיסוי גופן של נשים מאשר ביצרים וכי עיטוף נשים לא משכיח מהליבידו את תפקידו. ממש מפתיע) והן בתחום הצורך התמידי "לצאת בסדר".
הציבור שלנו אוהב לאכול את הצולנט ולהשאיר אותו שלם.
אם עניינו של הרב אילון הוא עלילה או שמדובר בפשע נתעב יבוא בית המשפט וישפוט.
אפשר ללמוד מהקיבוצים של פעם את מחיר ההשתקה בתחומים האלה. טוב לא יוצא מזה.
כיוון שאני מקבל את בקשתו של גלעד לשמור את הדיון ברמה העקרונית:
סמכותו של רב אינה נובעת רק מן ההלכה ובוודאי שלא רק מן המדינה, אלא מן הציבור אותו הוא משרת. לכן נראה לי אך טבעי שערעור על סמכותו יוכל להגיע לא רק מן ההלכה ולא רק מן המדינה, אלא גם מן הציבור (או נציגים של הציבור) אותו הוא משרת.
לומר שאם יש דברים בגו צריך לבדוק רק בית משפט מניח שפעילות של רב דתי לאומי היא רק במישור המדינתי-חוקי – ולא היא.
אנלוגיה קלה, ולא חריפה מספיק: הדבר דומה לוועד הורים הדרוש לפטר מורה אשר נקט בהתנהגות לא ראויה, גם אם אין בה ממד פלילי.
נ.ב. – אני מודע לכך שהמונח "נציגים" בעייתי כאן, אבל נדמה לי שזה לא משפיע על הסוגיה העקרונית.
שתי הערות:
א. אף שלדעתי קיום הפורום הוא חשוב, ובפרט במתכונתו ה"סודית" המאפשרת לפתור דברים שאחרת לא ייפתרו לעולם, הרי שיש בעיה קשה לדעתי בכך שהם מנסים לשמור על הסודיות בתקשורת. אולי הם חושבים שאם לא יגידו משהו מוגדר אז הם יגנו על הרב אלון, אבל הם רק יוצרים גל שמועות וסערה גדולה יותר. מן הראוי שיצאו אנשים עם שמות ופנים ויאמרו מה עמדתם. עד אז, אינני יודע עד כמה באמת "הרבנים הבכירים" מעורבים ומובילים את המהלך, וכל העניין נראה בעייתי.
ב. למרות שהחלטתו של הרב אלון "לצאת לגלות" נראית חשודה, ייתכן מאוד שהוא חשש שאם לא יסכים, יצאו נגדו בדומה למה שקורה עכשיו, והוא יוצג כאשם.
בסך הכל – כאשר העניין מוצג בצורה כל כך חלקית ומסתורית כמו שזה עכשיו, אין לציבור שום כלים לשפוט את העניין, ונראה שאין בכך יותר מהכשלת הציבור בלשון הרע. מן הראוי שאם אנשי הפורום הגיעו להחלטה שיש לפרסם את הדברים, יתכבדו ויצאו בצורה גלויה ומפורשת, ולא תחת מסך עשן.
לאדם – אני מסכים איתך עקרונית. יכול להיות מצב שבו רב אורתודקסי בישיבה יזמין תלמידים לביתו לשיעור בליל שבת, ויחד איתם ינגן בגיטרה ובמפוחית.
אין כאן זנב זנבה של עבירה פלילית, ובכל זאת סביר יהיה לפטרו בשל כך, או למצער לנקוט נגדו הליכים משמעתיים. רוצה לומר – לא הכל פלילי, וישנן עבירות על חוקי הדת שאינן נכנסות לגדר החוק הפלילי.
זו אינה השאלה לדעתי.
השאלה היא קודם כל שאלת הלגטימציה. האם הפורום הזה קיבל, במפורש או במשתמע לגיטמציה מהציבור שלו עצמו לפעול. וגם אם כן, האם לדרך זו של פעולה.
יתירה מזו, אני סבור שעקרונות הצדק הטבעי צריכים לחול על כל טריבונל מעין שיפוטי, ויש להחיל עליו את הכללים שנראה לי כי החברה מצפה מכל מנגנון ציבורי בימינו. לדוגמה – תקנון ברור וחד משמעי. קריטריונים. מנגנון ערעור על החלטות וכיוצ"ב.
גם ועדת המשמעת של אותו בית ספר מן הדוגמה אינה יכולה להסתפק בעדות שמועה מצד שלישי כי הרב הנ"ל ניגן במפוחית. אולי זה היה בכלל הטייפ של הבן הדתל"ש של השכן מלמעלה?
וסליחה על הדוגמה העתיקה. התכוונתי למנגינה הבוקעת מהאייפוד החדש.
יש לי שאלה במישור התיאורטי
מה היו כל הרבנים מתנגדי הפורום אומרים עליו לפני שלשה ימים?
למיטב זכרוני מאז שהוקם ועד לפני שלשה ימים הוא נהנה מהערכה, הוקרה והכרה רבה בחשיבותו
לא שמעתי עליו אפילו מילת ביקורת את מהכיוון הדתי לאומי
זה נראה לי לא הגון להיזכר בבעיות עכשיו
גלעד,
המנגנונים שאתה מזכיר לא יוצרים צדק, הם משרתים את הצדק מסיבות טכניות מסויימות.
לדוגמא, קיום ערכאת ערעור עשוי לקרב אותנו לצדק, אם מניחים שלשופטים מנוסים יש יכולת טובה יותר להכריע מהערכאה הראשונה כאשר לפניהם המקרה הנדון ובנוסף הכרעת הדין הקודמת (ובגלל נסיונם?).
גם המערכת הפורמלית מסתמכת על מידה לא קטנה של אינטואיציה ודימוי דבר לדבר (בניגוד למה שהיא מנסה לצייר).
אבל בגלל המוגבלות של המנגנונים הפורמליים יתכן ולמען שלום הציבור כדאי שיהיו מנגנונים משלימים פחות פורמליים שמתבססים על עקרונות אחרים ועל יותר אינטואיציה וניסיון להשגת הצדק, ופורום תקנה בהחלט נותן כלים שתורמים להגעה לצדק כפי שהוא נתפס ע"י רבים.
לדוגמא, העמדת הבודקים מקשת של דעות בציבור.
העקרונות שמנחים את הפורום מפורטים בצורה די ברורה באתר שלהם, אבל לא יתכן לנסח תקנון מפורט לאור המטרה לטפל במקרים חריגים שאינם נופלים דווקא בתחום הפלילי.
בנוסף, צריך לזכור שמטרת הפורום הוא להגן על הציבור מפגיעה, השיפוט מתבצע רק כתוצאת לוואי ולכן הוא לא צריך לעמוד בקריטריונים של שיפוט אלא בקריטריונים של "כבדהו וחשדהו".
כמובן, שהמטרה של הגנה על הציבור תוך שמירה על כבוד החשוד כשאין לפורום אפשרות או כוונה להוכיח את החשדות בצורה משפטית היא מטרה מסובכת מאד ודורשת איזון כיון שכל החלטה, כמובן, תזכה לביקורת מכאן ומכאן.
נראה לי שהדרך שבחר הפורום היא אופטימלית לאור המטרות, והכלים שהם משתמשים בהם כדי להתקרב לצדק הם המקסימליים שאפשריים לאור המטרות הנ"ל.
משה – פורמליות אינה "מנגנון" פורמליות היא המהות. לא מתקנים עוול על ידי יצירת עוול אחר.
מכיר את השיטה לקביעה אם אשה היא מכשפה? זורקים אותה לנהר. אם טבעה ומתה – מסתבר שאינה מכשפה. אם הצליחה לצוף, היא מכשפה וצריך להרוג אותה.
ככה אתה רוצה "להגן על הציבור"? מחקרים מוכיחים עד כמה אינטואציה היא גורם מטה בשיפוט. אי אפשר להגיע למסקנות עובדתיות בהסתמך על תהליכים שאינם מבוססים על יסודות תיאורטיים וקביעת כללים של ממש.
משה – מחקתי בטעות תגובה שלך. אתה מוזמן לכתוב אותה שוב
שלום גלעד,
ודאי כי הרכב רבני כזה אינו מחוסן מן הטעות,
עם זאת, בערכאה האמורה, גם אם לא בשבתה כבית דין רבני, ישבו רבנים כר' אהרן ליכטינשטיין, ראש ישיבת 'הר עציון' לשעבר, חתנו של הגרי"ד סולובייצ'יק; וגם ר' יעקב אריאל, רבהּ הראשי של העיר רמת גן, שניהם אנשי הלכה מובהקים למדיי. מן הבכירים שבציונות הדתית ודאי.
אף אנשים נוספים כגון הרב יובל שרלו והרב יהושע שפירא אינם קוטלי קנים, כך שלא נראה לי כי האנשים האמורים
היו חורצים דינו של אדם לחומרה אם לא על סמך ראיות ועדיות בדוקות ומבוררות
אף אחד מן האמורים אינו ידוע בציד מכשפות, ככל הידוע לי, גם קשה להאשים אותם בניהול מסע התחשבנות פוליטי, כזה או אחר. שני הראשונים הם ודאי אוטוריטות לכל הדעות, ונודעים לכל בבקיאותם וביושרתם.
לדעתי גם כן הדברים היו אמורים להגיע לכתחילה לדיון משפטי בבית משפט ישראלי. אבל קצת קשה לי להאמין כי האישים האמורים יתנו ידם לעלילה שאין בה ממש, וירשיעו אדם שלא על פי שני עדים שנחקרו היטב ונמצאו בלתי זוממים
לכל הקוראים – אני לא מעונין להתייחס לפרשת הרב אלון כשלעצמה. העובדות החלקיות שהתפרסמו אינן מספיקות בכדי לגבש עמדה חד משמעית על האמת שבהאשמות, לא נחשפתי למידע יחודי, ואין בדעתי להתיחס לשמועות כאלה או אחרות. דעתי עוסקת בענין העקרוני על קיומו של פורום "תקנה" ודרכי פעולתו. לא הטלתי דופי כלשהו בחברי הפורום כשלעצמם (ראה דברי המפורשים למעלה). הביקורת שלי היא על השיטה.וחשוב לי לומר שביקורת על הפורום אין פירושה תמיכה בהטרדה מינית, או התעלמות מקורבנות.
לשועי – להגיד "כך שלא נראה לי כי האנשים האמורים היו חורצים דינו של אדם לחומרה אם לא על סמך ראיות ועדיות בדוקות ומבוררות" זה יפה, ואפילו נשמע טוב. אבל לא יכול להיות תחליף לפרוצדורה ברורה ולשיטה חד משמעית. באותו אופן אתה יכול להגיד "לא נראה לי שפלוני אשם כי הוא לא קוטל קנים וכי הוא חתן של רב ידוע". אתה הופך את הענין לשאלה של אמון בבית הדין הזה לעומת אמון בנאשם, רק בגלל המוניטין הקודם שלהם. וזה תהליך בעייתי.
עניין נוסף בעייתי בהקשר זה הוא שאותם חברי פורום שחתומים על ההודעה הם נקיי כפיים וישרי לבב, אמת ויציב. אבל מי לידנו יתקע שלא יבואו תחתם, מחליפים שיעשו שימוש לרעה במנגנון הזה? וכבר קרו מקרים.
גלעד,
הנושא העקרוני בו עסקתי בהודעה אינו הקריטריונים של צדק שצריכים לעמוד לנגד עיניו של טריבונל כזה או אחר. הנושא הוא סמכות. כיצד מקבל רב את סמכותו? האם מבררים, מול טריבונל מסודר כזה או אחר, האם הוא כשיר להיות רב? האם עליו לקבל ציון "טוב מאוד" לפחות בתעודת לימודי הרבנות שלו?
אני לא בקי דיי בתחום בשביל לקבוע בצורה נחרצת, אבל נדמה לי שסמכותו של רב היא הרבה פחות בירוקרטית מזה. כיוון שכך, ערעור על סמכותו יכול, גם הוא, להיות הרבה פחות בירוקרטי מזה.
ובכל זאת, אם אתה מתעקש, "עקרונות הצדק הטבעי" אינם גרים בכפיפה אחת לא עם המערכת החבתית המקנה סמכות לרבנים, ולא עם ההלכה היהודית בפירושה האורתודוקסי. אין כוונתי ששני תחומים אלו נוגדים זה את זה תמיד, אבל הם גם לא תמיד מתיישבים – ולכן לטעון לבלעדיות של האחד משמעו לערער על בלעדיות ההשני.
אדם,
הערותיך מקובלות ואנסה לחדד את דברי.
היום יש שני מסלולים לקבלת תואר "רב". האחד הוא הפורמלי, עמידה במבחנים בתחומי הלכה שונים. השני הוא הבלתי פורמלי למחצה, בו רבנים המוחזקים כ"גדולי תורה" מסמיכים את תלמידיהם. זהו שריד לדרך ההסמכה הישנה שבה מי שהוסמך היה יכול להסמיך אחרים. השלישי הוא הבלתי פורמלי לחלוטין בו חבורה של אנשים מחליטה להכתיר מישהו בתור "רב".
מאחר שהיום אין מרכז יהודי אחד ופסיקה הלכתית אחת המקובלת על כל הזרמים, אין יכולת לאף אחד לכפות את דעתו מי הוא רב. (אפילו בשאלת " מיהו יהודי" לא מצליחים להסכים ואפילו לא לכפות עמדה אחידה).
"עקרונות הצדק הטבעי", גם הם שנויים במחלוקת ולא תמיד מתיישבים עם ההלכה היהודית בפירושה האורתודקסי.
אבל – למרות כל האמור לעיל, גם תחת עמימות שאלת הסמכות יש מקום לבחון ולשאול. מאין נובעת סמכותו של "פורום תקנה"? אני מכיר את הרב ליכטנשטיין ויש לי דעה חיובית מוצקה עליו. אני מכיר אחת אחרת בפורום, שלדעתי צריך להרחיק אותה בדחיפות מכל טיפול בעניניהם של אנשים ואכמ"ל. רב(נ)ים אחרים מהפורום איני מכיר. מה הוא הקונצנזוס המדומין שבחר את הקבוצה הזו דווקא?
ולא חייבים לדבר על ביורוקרטיה, אבל צריך ליצור תהליך שיש בו בקרה עצמית וחיצונית. בהלכה היהודית יש פרוצדורות שמבטיחות את תקינות ההליך, גם תחת הנחות מצמצמות. היום התפרסם שישנם עוד 15 מקרים של "מוזהרים" שכאלה, גברים ונשים. האם נעשתה בחינה מדוקדקת של העובדות? איש לא ידע לעולם.
בעוד זמן, כשהדי הפרשה הזו ישככו מעט, אכתוב על הדרכים המתוחכמות לדחות ביקורת
לפני שאגיב, אשמח אם תוכל להחזיר את הדיון לסוגיה העקרונית. יש לי דעה גם בסוגיה הספציפית של הרב אלון, אבל היא לא מבוססת ומיודעת מספיק בשביל שאנסה להגן עליה.
אדם – הבמה פתוחה בפניך, להגיב בכל נושא שאתה מעונין לדון בו.
באופן עקרוני, תיאורטי, ניתן לדבר על פורום רבני או דתי שיכול לטפל באופן דתי בדברים שאינם פליליים לפי החוק הנוהג. שאלות של רב תרבותיות והיכולת של קהילה לכפות על חבריה דברים שאינם נחשבים בלתי חוקיים בקהילה הכללית, גם הן שאלות כבדות משקל.
מה שביקשתי לומר אינו במישור התיאורטי הכללי, אלא להתנתק לרגע משאלת אשמתו או אי אשמתו של הרב אלון, ומהתנהגותו בפרשה אלא לדון בשאלת מקומו של פורום "תקנה" בעולמנו החברתי.
שוחחתי בנושא עם ידידים, ובמקרים רבים מצאתי את עצמי בצד של "לא מאמין באמונת חכמים" (מה שנכון) ולכן "מזלזל בכבודם של הרבנים החשובים" (נכון באופן חלקי, יש כאלה הנחשבים חשובים בעיני ויש בהם שלא). במקרים אחרים, אמרו לי שכל ביקורת על הפורום אינה אלא תמיכה בהמשך ההטרדות המיניות (האשמה לא הגונה, על גבול הדמוגוגיה) , או לחילופין הסטת הדיון אל נקודות לא חשובות.
גלעד,
אני לא מצנזר את עצמי מפאת כבודה של אכסניה (והיא מכובדת עד מאוד) אלא מפאת חוסר רצון שלי לקבוע דברים נחרצים בתחום שבו דעתי שלי אינה מבוססת דיה על עובדות, ושגם אינני בקי בו חברתית.
לענייננו: סמכות ביהדות, ובמיוחד בציונות הדתית, ניתנת הן על סמך מנגנונים בירוקרטיים ומסורתיים, אבל בעיקר, על ידי הציבור. בניגוד לנעשה בחברה החרדית, הציבור אף רשאי לערער על סמכות זו בצורה פומבית למדי. את סמכותו הרב אלון קנה לו כיוון שאנשים העריכו אותו כרב. את סמכותם אנשי פורום תקנה קנו להם כיוון שאנשים מעריכים אותם כרבנים וכמנהיגות דתיות. הם ערערו על סמכותו בדיוק במישור הנכון והראוי: בעזרתם מה שאפשר לכנות, למרות שהביטוי מדולדל מדי במקרה זה, "יוקרתם". וברגע שראו שיוקרתם אינה עובדת במחשכים – ובוודאי שיוקרה אינה יכולה לעבוד במחשכים, היא נשענת על הכרה ציבורית – הם העמידו את יוקרתם אל מול יוקרתו במישור הציבורי. עצם הדיון שאנו מקיימים כאן, ושמתקיים כעת באלפי פורומים שונים בישראל, הוא הבסיס לסמכותם.
זו גם הסיבה שאני מרגיש מעט שלא בנוח לדבר על הנושא: יוקרתם של אנשי פורום תקנה ושל הרב אלון אינה אומרת לי דבר. אינני חלק מהציבור המעניק להם יוקרה. כאשר חילונים מדברים על הנושא, הם מדברים על צדק טבעי, על מערכת המשפט, על חומרת מעשיו של הרב אלון. כל זה רלוונטי, כי הציבור הדתי-לאומי מאמין אף הוא במושגים אלו (ולראיה, ההתייעצות של אנשי תקנה עם היועץ המשפטי), אבל הוא לא מספק את התמונה השלמה. התמונה השלמה היא כל זה, משולב עם וועדות צניעות מקומיות ופשקווילים של מנהיגי הציבור החרדי: סמכות שמגיעה הן מלמטה, מהציבור, והן מלמעלה, ממנהיגיו הנערצים.
אין לי כל רצון או צורך לשפוט אדם ולהחליט על סמך אפס מידע עם הוא אשם או לא.
הפורום נראה לי כדבר מפלצתי ומזעזע שכל מטרתו היא להמנע לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, ולהמשיך לשמור על פנים נקיות וטהורות אל מול הציבור החילוני (אונס? אצלינו? אין דבר כזה!)
אם אני מנסה לדמיין פורום דומה בקהילות אחרות בישראל (למשל, פורום שכולו יוצאי רוסיה למשל שבודק אונסים שבוצעו ע"י יוצאי רוסיה כדי לא להוציא שם רע לקהילה) הרעיון נראה לי מגוחך ומזעזע עד דמעות.
אחת הבעיות העיקריות של מדינת ישראל בעידן הנוכחי הוא שבמדינה אחת מתקיימות כמה מדינות עם ערכים שונים, חוקים שונים ומערכות שיפוט שונות. כרגע אם איך שדברים נראים, אנס פלסטיני, אנס חילוני ואנס דתי לא ישפטו בצורה זהה ולא יקבלו עונשים דומים אפילו. המערכות המשפטיות שהם יעברו דרכם הן לא אותן מערכות. למעשה, זה דוגמה מושלמת ללמה ישאת, למרות בחירות כל שנתיים, אינה מדינה דמוקרטית וכמובן שאינה מדינה שיוויונית.
אדם קליין אורון – למעשה, גם סמכותם של חברי כנסת ושרים נובעת מהציבור, אך לא הציבור שופט אותם במידה והם עברו עבירה, אלא בתי המשפט.
איה,
סמכותם של חברי כנסת ושרים לא נובעת מהציבור ישירות, היא נובעת מהציבור דרך מנגנון בירוקרטי וחוקי. גם שפיטתם נעשית בידי אנשים שסמכותם נובעת ממנגנון בירוקרטי וחוקי (ושגם הם אמורים לייצג את הציבור). מה שאני טוען הוא שלמרות הדמיון המסוים, לא מדובר באותה מערכת סמכות, כי במקרה של רבנים, הסמכות אינה רק בירוקרטית וחוקית.
ולא אמרתי שזה בריא במיוחד לחברה הישראלית, אבל זה מחיר בלתי נמנע לשלם על פלורליזם. האלטרנטיבה היא כפייה של ערכי הרוב על המיעוט.
רבותיי
אזרח לא יכול לחקור אזרח אחר (כשמדובר אפילו בחשש למעשים פליליים)שיהיה רב גדול ככל שיהיה ,נקודה.
(לא מדובר פה בעדות החודש)
אין לו את הכישורים
אין לו את הידע
אין לו את הניסיון
שיש לחוקר משטרתי.מה גם ,שיכול להיות שהוא גם נגוע באינטרסים מנוגדים.
מכאן שהלגיטימיות של הפורום מוטלת בספק.הם צריכים להיות גוף שתומך במתלוננים ומעודד אותם לפנות
למשטרה ותו לא.רק כך הם יזכו לקונסנזוס.
פינגבק:בעניינו של הרב מוטי אלון ופורום "תקנה" – פוסט 2 | ספר חברה תרבות