כמה הערות על המצב. יום ששי
התרסקות הדתיים הלאומיים ומי שמח על כך
שחר אילן (עיתונאי ופרשן, סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון.) כותב בעתון "הארץ" על "התרסקות הדתיים לאומיים". הוא מתאר תופעות המוכרות למי שחי בתוך הציבור הזה. הקצנה דתית של חוגי החרדים הלאומיים, תופעות מתחזקות של התנכרות למדינה ולמעשה הציוני ועוד. לדבריו החברה הדתית לאומית מתפרקת. יכול להיות, העניין מורכב ויש עוד ששואלים האם הציבור הדתי לאומי כבר קיים. אני לעצמי תוהה האם אי פעם הוא היה קיים, או שהקהילה המדומיינת שנקראה "החברה הדתית לאומית" התגוונה והתפרטה, ודתיים לאומיים אחרים דורשים למצוא לעצמם מקום. ממש כמו בחברה הישראלית הכללית. ראו למשל את מקומם של יהודים יוצאי ארצות האיסלאם. סבא שלי למשל, עלה לארץ מתימן. הוא ידע בעל פה את הרמב"ם והיה תלמיד חכם גדול. אבל לא צירפו אותו למנין. כי הוא היה שחום. מה לעשות. בישיבות תיכוניות תמיד התפללו בנוסח האשכנזי. הוא היה הסטנדרד, תו התקן. (ג'קי לוי טוען שגם אם הרב וכל הכיתה ספרדים, יתפללו בנוסח אשכנז מאחר שהספסלים ועמוד החזן אשכנזים הם).
הנושא טעון ומורכב. גם גליון "דעות" האחרון עוסק בסוגיה זו. גם אני, כמו אבי שגיא חושב שבני עקיבא של נעורי אינה קיימת יותר. אני מסתובב בסניף בישוב שבו אני גר, ונכון, הם עדיין שרים את שיר הסניף (שאני חיברתי!) אבל אני לא מכיר אותם ואת עולמם.
שחר אילן, אגב, אינו מסתפק בתיאור המצב ויש לו גם קריאה ל"תומכי הבית היהודי"
במוקדם או במאוחר יצטרכו גם תומכי הבית היהודי לבחור צד – האם הם מצטרפים לציבור המתנכר למפעל הציוני, או שהם חוברים למאמץ להציל את הציונות מפני הסכנות לדמוקרטיה והסכנות הכלכליות. חשוב שזה יקרה קודם שיהיה מאוחר מדי.
אהבתי את החיבור האלגנטי שהוא עושה בין הדמוקרטיה והכלכלה. בואו תצטרפו אלינו ותהיו אזרחים יצרניים ודמוקרטיים, הוא אומר. ומנסח בעדינות את הטענות הישנות – אל תהיו פרזיטים יושבי חושך, בואו אל האור. טומי מהנהן מלמעלה בנחת.
X37B – תחילתה של מלחמת הכוכבים?
צבא ארצות הברית שיגר לחלל חללית בלתי מאוישת, קטנה וערמומית. בלי לספק יותר מדי פרטים במה מדובר, ומה היא הולכת לעשות שם בחלל.
לדעתי התשובה הרבה יותר פשוטה. בתוך החללית הקטנה יושבים כל החייזרים. אלף מטיס, ET מנווט וכל פליטי רוזוול יושבים מאחור.
כדאי לקרוא
ירדן לוינסקי, (פסיכיאטר – על הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים. חלק 1, חלק 2
מורד שטרן (בודק תוכנה ושימושיות בעבודה, ושוטף כלים בבית) – הלך לי איפון לאיבוד – מה באמת קרה שם
ספר לשבת – אצלי בבלוג – ספר מתח התוהה על אימהות אמיתית – על הספר החדש "אתה הילד שלי"
אפר ואבק
ענני האפר שכיסו את אירופה מתפזרים. האבק שוקע וכולם חוזרים לשגרה. ועד שהכל ישוב למסלולו, באירופה – כמו באירופה, רכבות הן הפתרון המועדף.
מזג האוויר
חודש אייר עכשיו. אפריל למניינם. ובחוץ פתאום סתיו.
שבת שלום
אתמול היה יום כדור הארץ. כמה ערים כיבו את האור. ליום הזה, מסבירים בYNET יש ערך תודעתי. לציין את הנזקים שאנחנו גורמים לכדור הארץ לי יש קצת בעיה עם צעדים תודעתיים, יותר מדי פעמים הם עלולים להחליף צעדים ממשיים. אני חושב למשל ששיפוץ כביש אדום ימנע הרבה יותר תאונות ממבצע פרסום של חיים הכט. (שהוא כשלעצמו עלול לגרום לתגובות בריאותיות חריפות).
יש לי עצה אחת, שתתרום באופן מעשי לשתי הבעיות. תשמרו שבת. לא חייבים לאמץ את כל הכללים על פרטיהם ודקדוקיהם. (נוותר לכם למשל על "כלי שני" בכוס תה). אבל אני מדבר על הקונספט. לא לעשות כל מלאכה. אל תיסעו לשום מקום, לכו ברגל, אל תבעירו אש בכל מושבותיכם. הרבה פחות אנרגיה תתבזבז. הרבה פחות תאונות. כדור הארץ יהיה מאושר.
שבת שלום שתהיה לכולם.
פששש
כמעט נפלתי מהכסא. מזל שהיה אור.
ושכוס התה בכלי שני לא נשפכה על הספר הראשון
שבת שלום!
אני חושב שיש עדיין איזה מיין סטרים דתי לאומי רציני ומשמעותי. שלא הולך חרדל, שלא הולך מרזל, שהולך לעבוד (נו באמת שחר אילן, הפעם באמת הגזמת). הציבור הזה לא צריך לקרוא לו לשום מקום. הוא הולך לבד.
ולנועם-
לא תרכבו על אופניכם ביום השבת. החיכוך שיוצרים הצמיגים יוצרים פליטה דו חמצנית ומגבירים את אפקט החממה.
נועם – לא צחקתי בכלל. הרעיון של שביתה ממלאכה ופעילות יצרנית ובוודאי צרכנית, הוא רעיון ישן, אבל עדין כחו במותניו. וחוץ מזה – יש מידה מסוימת של החמצה לדעתי בנסיעה ברכב למקום כלשהו כדי לרכוב שם באופניים. אני משתדל להמנע מזה ככל האפשר.
//אהבתי את החיבור האלגנטי שהוא עושה//
גם אני אהבתי, וגם הפירוש שלך
פינגבק:וובזולות גורגנזולות, בלשים כזבים ובתי משפט – טור לים ששי | ספר חברה תרבות