לונדון קולינג, סיפור משפחתי ואישה – טור ליום ששי

כמה הערות על המצב, יום ששי

הקול יחסי, או אזורי

בריטניה שומעת את הקולות מהקלפי.

ספירת הקולות הולכת ומאמתת את תוצאות המדגמים שחזו מצב של "פרלמנט תלוי" בבריטניה לראשונה מאז 1974. קמרון: יהיו התוצאות אשר יהיו – הלייבור איבדו את המנדט לשלוט. בראון רמז שינסה להקים ממשלה עם הליברל-דמוקרטים. פרשת "גברת רובינסון" הדיחה את מושל צפון-אירלנד מהפרלמנט    (מתוך YNET)

אני לא בקי בפוליטיקה הבריטית, המלכה מזכירה לי את עליסה, וגורדון בראון נשמע כמו שם של  שיר משנות השמונים, אבל התוצאות מעוררות מחשבה. שיטת הבחירות שם היא רובנית אזורית. (רוצה לומר, הארץ מחלוקת למחוזות, וכל מחוז בוחר נציגות.) לא כמו אצלנו שהיא כללית ויחסית. (המושבים בכנסת מתחלקים לפי יחס הצבעה לכל המפלגות).

אחרי כל בחירות כאן צצה ועולה הקריאה לבחירות אזוריות, שיצילו אותנו מעצמנו. שנוכל להציג יציבות שלטונית, ובכלל כל הצרות יחלפו. לדעתי  לשיטה הזו חסרונות רבים. היא מאפשרת במקרים רבים שראש הממשלה וחברי הפרלמנט ייצגו מיעוט מספרי בעם. קחו למשל את הדוגמה המתמטית – שלש מפלגות, אחת זוכה בשלושים אחוז מהקולות בכל מחוז, והשאר מתחלקות. חצי מהמחוזות זו זוכה בעשרים אחוז והשניה בארבעים, ובמחצית השניה להפך. שתי המפלגות מחלקות ביניהן את המושבים בפרלמנט, והשלישית, ששליש מהבחורים הצביעו לה, לא תיוצג בכלל. בנוסף תעלולים בחלוקת שטח המחוז לפי האוהדים הפוטנציאליים למפלגת השלטון, יכולים להשפיע משמעותית.

כך או כך, מסתבר שפתרון הקסם, לא תמיד עוזר. וגם באנגליה יש המבקשים לעבור לשיטה חדשה – בחירות כלליות ויחסיות.

מעורבות הורים בבית הספר

בבית הספר התיכון בו לומדת בתי הצעירה, החליטה ההנהלה לפטר את המנהלת. עניין מצער. המנהלת, לדעתי לפחות, היא מחנכת ראויה ותרמה תרומה משמעותית לבית הספר. קבוצת הורים התארגנה למחאה על הפיטורים, הלא מוצדקים לדעתם. הוקם ועד פעולה, ומכתבי מחאה מוכנים למשלוח.

יפה, תאמרו. אלא מה, ענין אחד מטריד אותי במכתב, שנשלח גם אלי וסירבתי לחתום עליו. הם כותבים

אנחנו תובעים להקים מיידית ועדת היגוי לבית-הספר שבה ייכללו נציגי ההורים, צוות ההוראה והנהלת המכון, על-מנת שזו תוביל מעתה במשותף את ההכרעות המהותיות הנוגעות לדרכו של בית-הספר.

אני מתנגד לכך בחריפות. ההורים יכולים להביע דעתם, בפגישות או במכתבים. פעילות של ועד הורים יכולה להועיל, אבל במכתב הזה נחצה גבול. תפקיד הנהלת בית הספר לנהל את בית הספר, על פי שיקול דעתה החינוכי והמקצועי. בתוך כך יש לה מנדט גם לפעול בדרכים שאינן בהכרח מקובלות על ההורים, ומותר לה גם לטעות. לדעתי, מעורבות ההורים בבתי הספר חצתה כל גבול סביר. הפרדיגמה השולטת לפיה ההורים הם הלקוחות, ובית הספר הוא הספק, הפכה את הכל על ראשו. צריך לחזור לבסיס. בית הספר הוא נציג של החברה כולה, כדי להנחיל את ערכיה לאזרחים הצעירים. בתור שכזה, הוא מחויב לתת דין וחשבון לחברה כולה, ולא לשמוע לדבריהם של חבורת הורים, לפעמים מלאי כוונות טובות, לפעמים לא.

הדג והנחש והעכברוש והשועל

שלי אלקיים טוענת שזכויות היוצרים שלה נגזלו על ידי עמותה שפועלת למען גלעד שליט. הספר, שיצא תחת שמו מועתק מהספר שלה. אפשר להעריך שמה שכתב גלעד שליט בגיל אחת עשרה הוא מחווה, אולי העתקה סתם לספר קיים. זה מותר בגיל אחת עשרה. אבל לפרסם ולמכור עותקים, זה כבר משהו אחר, ולכתוב על השער "נכתב בהשראת" אינו תירוץ  משכנע. שלי אלקיים זכתה לתגובות זועמות ובוטות, ולגמרי לא רלבנטיות. (למשל – פוסט בכותרת העדינה כששלי אלקיים וטמטום הלב נפגשו לראשונה) . הסיבה ברורה. גלעד שליט עלה למדרגת קדוש, שאסור לגעת בו. וכל דבר שנקשר בשמו מיד מכתיב איך להתנהג. מי שלא מבין את זה, יזכה לחמת זעם מוסרנית. לא משנה שהתלונה אינה נגד גלעד שליט עצמו, אלא נגד אנשים אחרים שפתחו עמותה. זה ממש לא חשוב. אסור לשלי אלקיים להגיד כלום.

(ועוד משהו – אחר הפעם, על גלעד שליט)

כדאי לקרוא

דה מארקר, (המוסף הכלכלי שאכל את עתון  "הארץ" ולא נודע כי בא אל קרבו), כותב על שערוריית שכר המנהלים הגבוה.  הם מנהלים קמפיין בעניין כבר זמן רב. הם צודקים כמובן. מדובר בשערורייה. תכננתי להסביר כאן על הצביעות בפתיחת קמפיין כזה דווקא שם. קמתי הבקר והנה – הקדימני ידידי צבי גיל. קראו אצלו בהרחבה.

בלוג חדש שהפציע – תיקון עולם.  את הבלוג כותב א'. העובד כעורך זוטר בעיתון כלכלי ומעדיף בשלב זה לשמור על אנונימיות. אהבתי את הפוסט הראשון שלו בסימן יום כדור הארץ  ואקרא גם את האחרים. חריף, נוקב, כתוב היטב. (וכן, גם כותב בכיוון שאני נוטה אליו, לא אכחד).

הבלוגרית דודה מלכה – חזרה אלינו ושוב לא תחסר לנו הבמיה. (לאשתי יש דודה יקרה, המכונה במשפחה דודה מלכה. כשהבלוגרית דודה מלכה החליטה לסגור את הבלוג, כתבתי משהו על לכתה וקיבלתי סמסים תמהים ומודאגים מהמשפחה, לכן חשוב לי להבהיר. דודה מלכה היא דודתנו האהובה, שתזכה לבריאות טובה ואורך ימים. והבלוגרית דודה מלכה, מלכה בדרכה).

תכף, ממש תכף יושלם המעבר של "רשימות". אני מקווה שתגמר המהומה הטכנולוגית ונחזור להתעסק בתוכן. התנדבתי לסייע לעוברים הנבוכים. לא שאני כזה מומחה, אבל צברתי מעט נסיון. בתהליך הכרתי בלוגים ברשימות – שכותבים בלוגרים ובלוגריות ששמעתי את שמם, אבל איכשהו לא תמיד יצא לי לקרוא. עכשיו, אנחנו מכירים. היה כדאי.

ספר לשבת

"ותכתבו: אהובתנו" ספר חדש של אמונה אלון. (גילוי נאות – קרובת משפחה). פוסט נרחב יותר יופיע פה בקרוב.

ועוד ספר חדש עם גילוי נאות כנ"ל.  ספר ילדים,  "המלך גוגול" שכתב  אורי אלון, ואייר מורן ברק. אורי אלון הוא סופר ותסריטאי, כתב את "המופע הנסתר" ותסריטאי בכיר בצוות של "סרוגים", התכנית יקירת המגזר. (לא, הוא לא מדליף לנו פרטי עלילה משמעותיים)

ואני כתבתי, לא לא כתבתי ספר, רק פוסט על אסימוב קשישא.

שיר לשבת

לא הביצוע הקלאסי, אבל יש שריקות, ושיתוף פעולה זה תמיד טוב.

שבת שלום