לבן בחלום שחור, ולהפך

"יש לי חלום שארבעת ילדי הקטנים יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי מהות אישיותם. יש לי חלום שיום אחד, על הגבעות האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחד לשלחן האחווה" (מרטין לותר קינג, 28.8.1963 )

לכבוד חג השבועות סקירה כפולה. "העזרה," של קתרין סטוקט (הוצאת מודן) ו"נשמתם של השחורים" שכתב ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז (נהר ספרים). שני ספרים, שני כיוונים סיפור אחד..

עם קצת עזרה מחברות

תחילת שנות הששים, ארצות הברית של אמריקה. ימי המאבק על זכויות השחורים בארצות הברית. (אני משתמש פה במילה "שחורים", מאחר ש"אפרו אמריקאים" נשמע לי עילג כל כך, והמלה התנ"כית "כושים" כבר הפך לעלבון צורב).  מרטין לותר קינג נואם, רוזה פארקס נלחמת על מקומה באוטובוס, ומיסיסיפי בוערת.  סקיטר, חוזרת לביתה בעיר הנידחת ג'קסון שבמיסיסיפי. היא מגלה שהמטפלת השחורה שגידלה אותה בילדותה, אינה נמצאת עוד בבית. סקיטר חולמת להיות סופרת. אייבילין ומיני הן משרתות העובדות בבתי הלבנים ומגדלות את ילדיהן. אייבלין מתאוששת בקושי ממות בנה היחיד, ומיני טבחית מוכשרת שאינה מצליחה לשמור פיה ולשונה, והצרות רודפות את נפשה. סקיטר, בדרכה להיות סופרת, מבקשת לכתוב ולפרסם את סיפורן של הנשים הללו.

שלוש הנשים הללו, הן הגיבורות של הספר "עזרה" שכתבה קתרין סטוקט, סופרת שגדלה בעיירה ג'קסון, והוא מובא בקולן. כל כמה פרקים מתחלפת הדוברת ונוצרת עלילה רב קולית.

לכתוב על נשים שחורות בשנות הששים מתברר להן כמעשה כמעט בלתי אפשרי. סקיטר מסתכנת באובדן קשריה החברתיים, והנשים השחורות באבדן פרנסתן בעיר, ואולי באלימות מצד קנאים לבנים שאינם בוחלים בדבר.

"העזרה" הוא רומן על משרתות, אך מנסה לא להיות רומן למשרתות. לא תמיד הוא מצליח בכך. במיוחד כשהוא גולש לעניני רומנטיקה ומועדוני נשים צרות עין.  סטוקט מנסה להעמיס על הספר יותר מדי עלילות משנה. גם יחס מעליב למה שכונה אז "זבל לבן", גם אהבה, וסרטן, ובעיות פריון ולסיום – אלימות במשפחה, לגיוון. קשה לומר שהדמויות מורכבות מדי, ורבות מהן סטריאוטיפיות ושדופות כקלח תירס מכורסם בשדות לואיזיאנה. העלילה רומזת לפחד מאלימות, אך לא מצליחה ליצור את האוירה המתאימה. איני יודע מה מידת הדיוק בתיאור שנות הששים המוקדמות, נולדתי רק ב 65' ולא היו אצלנו שום קו קלוקס קלאן.

. אני, מתיחס בחשדנות לסיפורים פסאודו היסטוריים המתעדים עלילה מורכבת שלא קרתה מעולם, לדעתי צריך להיות "הדוד תום" או "ענבי זעם" כדי להצדיק זאת. אבל זה רק עניין של טעם, ולמרות עמדתי המסויגת מהז'אנרהספר זכה להצלחה של ממש בארצות הברית, כך לפחות מעידה ההוצאה לאור, ואכן הוא קריא וקל לעיכול. לא מהסוג שיגרום לך להתעורר בלילה ולחשוב מאין באת ולאן אתה הולך. ובכל זאת –  מפריעה לי  הפוליטיקה והאתיקה של הסיפור. נכון, סטוקס מתארת את עולמם של השחורים בדרך המוסיפה להם כבוד, אבל לכתוב כך ב 2009 כבר לא דורש אומץ מיוחד. איש לא ישרוף את דירתה בניו יורק, ורוב הסיכויים שימשיכו להעלות אותה לתורה בבית הכנסת שלה. סטוקט, שגדלה בדרום בעצמה, מתקשה לגנות את האנשים "הרגילים", אותם לבנים שמשעבדים את השחורים ובזים להם, שהעסיקו משרתות ובנו להן שירותים בחצר, כדי שלא יטמאו בנוכחותן את בתי הכסא של האדונים. אצל סטוקט יש מעט רעים, והם רעים ממש. והאחרים, הם רק ניסו להיות ג'נטלמנים דרומיים מהוגנים,  אבי – סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים.

העזרה, קתרין סטוקט, מאנגלית: נורית לוינסון, מודן הוצאה לאור, 2010, 477 עמ'

הרומן ההיסטורי בין הלבן לשחור

דרך אחרת, מאתגרת הרבה יותר, היא לקרוא את הספר  "נשמתם של השחורים" שכתב ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז (1868- 1963) סוציולוג, סופר ומשורר אפרו-אמריקני ופעיל זכויות אדם ואזרח. הספר שיצא לאור במקור בשנת 1903 תורגם לאחרונה ויצא לאור בהוצאה הקטנה אך המשובחת ביותר, נהר ספרים. הספר תפס  מקום חשוב ומשמעותי בתולדות המאבק לשוויון זכויות. (אגב – הספר הזה מוזכר כאחד מהספרים שקוראת הגיבורה בספר "העזרה" במסעה לפיתוח תודעה שוויונית יותר).

הספר נכתב בתחילת המאה העשרים, שלושים וחמש שנים אחרי ביטול העבדות.הלבנים חוקקו סדרה של חוקים (שכונו "חוקי ג'ים קרו") המנציחים את נחיתותם של השחורים בשל תיאוריות פסאודו מדעיות על מקומם הנמוך בשרשרת ההתפתחות האנושית. העבדים המשוחררים זכו בחירות אליה השתוקקו, אך מצאו את עצמם כמעט מחוסרי יכולת לבנות את עתידם בעצמם. חברה של עבדים, ללא משה וללא יהושע, נבוכים הם בארץ. הספר מורכב מארבעה עשר פרקים, שהם מאמרים העומדים כל אחד בפני עצמו. המאמרים נכתבו על ידי דו בויז בסוף המאה התשע עשרה ונערכו מחדש לכבוד הספר. הספר משלב בתוכו הגות עם פואטיקה, ניתוח מושכל עם רצון לשיפור חברתי. דו בויז כתב אותו בעידן מורכב בו נדרשו הכרעות ובחירה בין אפשרויות שאף לא אחת מהן היתה מספקת את רצון כולם. בספרו הוא מתפלמס עם דמויות ומנהיגים מאותה תקופה. דו ביוזס מדבר על "המסך" אותו מסך שמפריד בין השחור ללבן, ומאפשר את ההפרדה, כשכל אחד מצדו האחר של המסך רואה את העולם אחרת. הוא מדבר על "מחסום הצבע" כבעיה המרכזית של המאה העשרים שתבוא. העקרונות אותם ניסח ממשיכים להיות אבן יסוד בחשיבה על מהות הגזע ובעיות הגזע. 

  דברים אלה, ועוד, למדתי מפתח הדבר מאיר העיניים שכתבה ד"ר סוניה וינר. בספר משובצות הערות והפניות המסבירות מושגים ואישים המוזכרים בספר.  קטונתי מלהמליץ על ספר יסוד בהגות המערבית בת זמננו, אוכל רק לומר כי למרות הזמן הרב שחלף מאז, הוא רלוונטי היום כמעט כמו אז.

נשמתם של השחורים, ויליאם אדוארד בוגהרד דו בויז, מאנגלית:רעיה ג'קסון, פתח דבר ויעוץ מדעי: ד"ר סוניה וינר, נהר ספרים, 2009, 266 עמ'

(ביצוע מיוחד לשיר "יש לי חלום" של משה וילנסקי ויחיאל מוהר שעיבד ומבצע נמרוד לב לכבוד ספיישל מאה שנה להולדת משה וילנסקי בקול ישראל, שודר בפסח התש"ע. במקור שר את השיר יהורם גאון.)

פוסטים קשורים

אדם שחור עם שם מצחיק