כי קולך ערב מדי

מהארכיון שלי – נכתב במקור באוקטובר 2005 , התפרסם ב"הצופה" ועורר מהומות קלות. על  חששות ותחזית לעתיד בכל הקשור ל"קולך" ולעתיד הפמיניזם האורתודוקסי. חמש שנים עברו, לשיפוטכן.

"לחנה שהקימה, ייסדה ועמדה בראש קולך. לחנה שקיבצה את הקולות של כל כך הרבה נשים וארגה אותם לקול אחד המאגד בתוכו את כל הגוונים של כל הנשים גם יחד…..חנה יקרה, דרך ארוכה עשינו מאז שהקמת את קולך בסלון ביתך. פרצת דרך ואנחנו כולנו הולכות בה. הארת את הכיוון, סימנת מטרה." (מתוך דברי ברכה של הגב' חנה פסטרנק, בכנס "קולך" הרביעי. ציטוט מתוך אתר "קולך")

 
הקובץ החדש "להיות אישה יהודייה", שערכו טובה כהן ועליזה לביא, הוא כבר השלישי במספר. הקובץ, כקודמיו, מטרתו לרכז את מה שעלה בכנסים, וליצור נוכחות לאורך זמן על המדף, בתרבות ובמחקר.
הספר עב הכרס מחולק לארבעה שערים. הראשון נקרא "דיון רעיוני עיוני" ובו שנים עשר מאמרים המציגים פסיפס של נושאים. מדיונו של יוסקה אחיטוב בסוגית כפיית גט, דרך מחשבות של רות הלפרין-קדרי על החזקה התלמודית "טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו" – ומקומה בימינו ועד להצעות של גילי זיוון לסידור תפילה חדש שיתן מקום בתוכו גם לציבור הנשים. החלק השני,ובו ששה מאמרים בלבד, נקרא – "נשים יוצרות ונשים ביצירה טקסטים מקודשים וטקסים ספרותיים". גם כאן, מגוון של דרכים להתמודדות נשית עם אתגרי המסורת. בתוכם רחל אדלמן שמספרת לנו כיצד בלימוד משותף עם בתה ואמה ניסתה להתמודד עם דמותה של חווה, ורבקה לוביץ הכותבת על מדרש נשי חדש. השער השלישי נקרא "מן השטח דיון חברתי עכשווי". ובו תוכלו למצוא דיונה של חגית ברטוב באתגר הרווקות (בחולם), עליזה לביא הכותבת על השיח על הטרדות מיניות בחברה הדתית בישראל, ומאמר מעט חריג בקובץ, אך מרתק ומאתגר, של ד"ר הנרייט דהאן כלב, עוסק בסיפורה של חבצלת אינגבר, פועלת ממפעל טקסטיל בעיירה מדברית, שהפכה למנהיגת מאבק של נשים פועלות. את הספר חותם שער המוקדש למאמרים בשפה האנגלית.
מתוך כל השפע שבכאן ארצה להתעכב מעט על מאמרה של רחל קרן "מדרון חלקלק" או "עליה בהר ה" הרהורים על גבולות השינוי. מאמר זה אינו למדני או אקדמי אלא הוא בבחינת חשבון נפש ומחשבות על הדרך בה הולכת "קולך". רחל קרן מתייצבת מול השאלה הביקורתית המלווה את "קולך" אולי מיום היווסדה: האם השאיפה לשינוי היא בבחינת רצון ושאיפה לשיפור והתעלות בדרכי עבודת ה' של נשים בנות זמננו, או שהיא חלילה "מדרון חלקלק", תהליך מסוכן של פריצת גדרי ההלכה. היא מניחה, באופטימיות שאולי אינה במקומה, כי ביקורת מעין זו נובעת מרצון כן לשמירת ההלכה, ולא מתוך רצון להשתיק את הקול שנושא "קולך".
בדיון שהיא עורכת מנסה קרן, "לא רק לענות לביקורת ולחזק את המגמה הנידונה, אלא בעיקר – להציע עוד שיקולים חשובים שעלינו שקול היטב בכל דיון בנושא. לאלו קראתי גבולות השינוי, ובקשר לאלו אני מעלה את השאלה "האם יש גבולות לשינוי"? "
קרן מניחה, שהשינויים הכרחיים הם. ראשית בסוגיות עגונות ומסורבות, בעיית האלימות כלפי נשים הטרדות מיניות וכו', וגם בנושא אחר, שהיא קוראת לו "נפשותיהן של עובדות ה' המבקשות את דרכן בהר ה'", לשון אחר מעמדה של האישה הדתית בעולם החברתי, וכן מקומה של האישה הדתית בעולם הדתי. קרן טוענת ששתי קבוצות של אתגרים אלה הם בבחינת "דיני נפשות". לאחר שהיא מציגה את הדילמה של חידוש מול מסורת, בהיבט הלכתי ובהיבט החברתי, היא מכריזה כי הפמיניזם הוא אתגר רוחני חיובי, ומסיימת בנימה עמומה: "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך", היא אומרת, והקורא נשאר לתהות לאן תוביל הדרך.
קולך לדרך חדשה?
כדרכם של ספרים שעריכתם והתקנתם נמשכת זמן, ספר זה מתאר את הכנס שנערך בתשס"ג. באביב השנה נערך הכנס הבינלאומי הרביעי. במעמד מרגש צוינה בכנס פרישתה של חנה קהת המייסדת מניהול קולך, והחלפתה ב"וועד מנהל". דומה כי בזמן שחלף מאז הכנס השלישי, "קולך" החליטה על דרכה החדשה.
עיינתי באתר "קולך" החדש וראיתי בו את מטרות הארגון וכך מצאתי כתוב שם "קולך הוא ברית נשים המחויבות להלכה, למסורת ישראל ולשוויון מגדרי". גם אם נתעלם מהצרימה בה ארגון נשים מוגדר כ"הוא", בולטת יותר העובדה כי פמיניזם, אורתודוקסי או לא, לא נמצא בהגדרות הפורום, גם לא בפירוט מטרותיו. רק תחת הכותרת "פעילויות" מצאתי את הפעילות "עלון פרשת שבוע בשם "קולך" הנכתב ע"י נשים מנקודת מבט פמיניסטית". אמור מעתה, קולך אינו ארגון פמיניסטי, או אפילו ארגון של פמיניסטיות. קולך הוא ארגון של נשים שיש בתוכן, מה לעשות, גם כמה פמיניסטיות.
הפער בולט במיוחד לעומת "פתח דבר" לספר הכנס השלישי בו מופיע פעמים רבות התואר "הפמיניזם האורתודוקסי" כדגלה של המהפכה המרכזית בעולם האורתודוקסיה היהודית.
ועוד באותה רוח. עיינתי בעלון ר"ח אב התשס"ה ושם חולקת פרופ' מרגלית שילה עם הקוראים את מחשבותיה בעקבות הכנס הבינלאומי הרביעי. וכך היא אומרת
"אין ספק שמדי כנס יורד גילם של המשתתפים ואילו הנוכחות המספרית של הגברים עולה. עובדות אלה מעידות ככל הנראה על התבססותנו בקהילה. גם השתתפותם של רבנים ושל נשים תלמידות חכמים בעלות עמדה מהווה עדות לכך כי מחויבות קולך להלכה היא עובדה ידועה ומוצקה. בנוסף לכך, היענותם של אישים שונים, גברים ונשים, שאינם חברי ארגוננו לקחת חלק בכנס מעידה על ההכרה לה אנו זוכות גם בקרב אלה שאינם מזדהים עם דרכינו."
ההישג הגדול ביותר של הכנס, לטענתה, הוא בעצם קיומו, נשות "קולך" אינן לבד, הקהילה איתנו, היא מציינת בשמחה. "הכנס גם מהווה אספקלריה להתבגרותו של הארגון" ממשיכה פרופ' שילה, ולאחר שחולקת שבחים לחנה קהת היא מספרת "מאז התפטרותה של קהת עבר הארגון ריאורגניזציה. בראשו לא ניצבת עוד אישיות כריזמטית אחת, אלא צוות של פעילות". בסוף דבריה היא מדגישה, וזאת "למען הסר כל ספק" כי קולך לא דנה כלל וכלל בסוגית "קיום חיי אישות שלא במסגרת נישואין" או "טבילת פנויות".
דברים ברוח זו כבר התפרסמו ב"הצופה" בכתבתו של הדר רביד מיום כ"ד בסיון, שם מובאים דבריהן של ד"ר עליזה לביא והגב' מלכה פיוטרקובסקי. משכנעת ומרשימה יותר היא עדותו של ארגון קולך על עצמו בפרסומיו הרשמיים. אני מניח כי נשות קולך, משכילות ויודעות ספר הנה, ולכן שקלו היטב כל מילה המופיעה בפרסומיהן, לפיכך הרשיתי לעצמי לדון ולדייק בדברים ולחפש מה יש בהם ובעיקר מה אין בהם.
מסתבר כי קולך כבר לא רוצה להיות פורום או תנועה אלא "ארגון" השואף לסדר, בטחון ולגיטימציה חברתית. היסוד הפמיניסטי המאיים הוצנע היטב, נושאים בעיתיים לא ידונו והשלום והשלווה ישובו למחזותינו. הארגון המתסיס והנשכני שייסדה חנה קהת הופך, אולי, לעוד תנועת נשים דתיות- לאומיות, סוג של "אמונה".
האם השינוי שרואות עינינו הוא טקטי בלבד, בבחינת "זאבה בעור כבשה" או שהוא אסטרטגי ? קשה לדעת בוודאות. מקס וובר (1864-1920), מאבות הסוציולוגיה, טען כי ארגונים המבוססים על אישיות כריזמטית סופם שיעברו תהליך של השגרה (רוטיניזציה). את הלהט המהפכני של אישיות כריזמטית, המוכנה להתעמת עם יסודות החברה, מחליפה שגרה מוסדית הפועלת לפי כלים חוקים ותקנות מסודרים. נראה כי תהליך מעין זה עובר כעת במהירות רבה יחסית על "קולך".
אין ספק שיהיו לא מעט שיברכו על השינוי. לדעתם פעולה שקטה ומשתפת פעולה תיטיב לעשות נפשות לרעיון. כחם של הרבנים בקהילה אינו מועט, וכדאי שהם יצטרפו כתומכים או למצער לא מתנגדים. התווית הפמיניסטית מרחיקה תומכות אפשריות, ואם יודגש שמחויבות להלכה היא בראש מעיניו של הארגון, אולי הפנים החדשות ימשכו אותן לתמוך ב"קולך" ובמטרותיו. מצד שני, יאמרו המבקרים כי לחברה הדתית נוח להשתיק ביקורת נוקבת ואלטרנטיבה רעיונית מתריסה ומאתגרת, והשינוי הוא תוצאה של כניעה ללחץ הזה. אפשר להבין כי לא כל אחת יכולה ורוצה לשאת על כתפיה את משא הביקורת הציבורית, יותר נחמד להיות מחובק על ידי הממסד ו"להשפיע מבפנים". אך יש לכך גם מחיר.
בניגוד למה שנוטים לומר ולחשוב, את הביקורת הציבורית הבוטה ביותר, שלא לומר אכזרית, ספגו "קולך" והעומדת בראשה חנה קהת בעת טיפולן בסוגיה של הטרדות מיניות. לכאורה, לב מי לא ירעד לשמע חשד להטרדת בנות ישראל ? מי לא יזעק לבער את הרע מקרבנו ? לכאורה, כן לכאורה. למעשה רבים וטובים התגייסו להשתיק, לטייח ואף לאיים. מי לידינו יתקע שכשם שהוחלט שלא לדון בפרשית "טבילת רווקות" המתסיסה, לא יטואטאו מתחת לשלחן הטרדות מיניות ? או שיטופלו "בתוך הבית" כמקובל מימים ימימה ?
איני יודע מה יביא המחר בכנפיו. האם התמתנות קולך תביא לשיתוף פעולה אמיץ ולשינויים בדרכי נועם, כפי שמקווה ההנהלה הנוכחית. או ש"אילוף הסוררת" יהפוך את קולך ללב הממסד וישתק כל פעילות. קשה לדעת. ואולי, במקרה שכזה, היסודות היותר רדיקליים ב"קולך" לא יקבלו עליהם את השינוי, ובעוד שנה- שנתיים או חמש, יוקם ארגון חדש "צעקתך".

להיות אשה יהודיה דברי הכנס הבינלאומי השלישי אשה ויהדותה, בעריכת טובה כהן ועליזה לביא, הוצאת "קולך פורום נשים דתיות", ירושלים תשס"ה 2005 , 516 עמ', לא צוין מחיר