יום ששי חזר

כמה נמוך יכולים לרדת בYNET , הטור דה פראנס חוזר, חוצפתם של פקידים כאלה ואחרים ולבושן של עובדות מדינה –  כמה הערות על המצב. יום ששי.

 

עיתונאי קטן

לפני שבוע בדיוק, נהרג אמתי רון ז"ל בתאונת דרכים. אמתי היה נער צעיר, והוא נהרג כאשר עמד בשול הכביש ונפגע מרכב חולף. הנהג הפוגע, על פי המדווח טען שבשל רגע של חוסר תשומת  לב סטה מהמסלול. אבי הנער שנהרג, ואבי הנהג הפוגע מכירים מזה שנים. אירוע מצער, אסון של ממש.

YNET בחר להצהיב ככל הניתן את הדיווח, ובכל מחיר לקשור אותו לאירוע אחר, מותו של שניאור חשין.  הכתבים שמחו לגלות שגם אביו של אמתי רון הוא שופט, וכך אפשר לכתוב "עוד בן של שופט נהרג".  הם גם הוסיפו "הנהג הפוגע הסגיר את עצמו למשטרה". לא, הוא לא הסגיר את עצמו. הוא עשה מה שנדרש בנסיבות, הגיש עזרה לפצוע והמתין לבוא השוטרים.

כל כך נמוך.

(מעניין לראות כי בניגוד לתדמיתם, רבים מהטוקבקיסטים היו ערים למניפולציה הזולה)

 

כאלה ואחרים

YNET מדווח כי הכנסת אישרה תיקון לחוק חתימה אלקטרונית. (המכונה אצלנו בחיבה – "חתימה אלק") על פי התיקון,  המדינה תוכל להיות "גורם מאשר" לחתימה. . במקומות בהם החוק מחייב חתימה על נייר, ניתן לחתום באמצעים אלקטרוניים. מאחר שניתן תיאורטית לזייף חתימה כזו בקלות יחסית, חוק חתימה אלקטרונית מחייב גורם מורשה שיאשר שאכן מי שחתם אלקטרונית הוא החותם האמיתי, וכן יבטיח בשיטות שונות שלא יהיה זיוף.  כמה מרתק, אתם אומרים לעצמכם, כמה מרתק. ובכן, משמעות התיקון היא עקרונית וכלכלית. החוק המקורי נתן את האפשרות לאשר חתימה אלקטרונית רק לגופים פרטיים. ועכשיו, חזרה בה הממשלה מכוונתה זו כדי לאפשר לה מתן שירותים שונים לאזרחים. להחלטה גם משמעות כלכלית. על פי החוק הקיים, הממשלה עצמה הייתה צריכה לשלם לגופים פרטיים עבור האישור שהם יתנו לעובדי הממשלה עצמם לחתום חתימה אלקטרונית על מסמכים ממשלתיים. הזכות לאשר, בניגוד למתן שירות סתם, היא משאב ציבורי שהמדינה העמידה אותו לידי השוק הפרטי. לא מדובר רק בשירות כפי שהממשלה משלמת לכביש 6 עבור השימוש בכביש שהיא עצמה נתנה אותו לחזקתם, אלא בעצם האפשרות לתת אישור שמשמעותו חוקית. טוב או רע, תשפטו בעצמכם. אבל יש מישהו שממש כועס. זהו מנכ"ל קומסיין, החברה היחידה כרגע שיכולה לאשר חתימות אלקטרוניות. כרגע השוק קטן, אבל יש לו עתיד.

"החוק החדש הוא בבחינת פשרה המהווה מבחינתנו 'הרע במיעוטו', זאת לאחר שהצלחנו לסכל בתום מאבק ממושך את ניסיונות משרד המשפטים להתערב באופן בוטה בפעילות העסקית ובתחרות החופשית של השוק הפרטי", מסר מנכ"ל קומסיין זאב שטח לתקשורת.  "אנו מקווים כי החוק שהתקבל היום ישים קץ לכל ניסיון נוסף של פקידי ממשל כאלה או אחרים להביא לשינוי במצב הקיים, ובכך לפזר את ענן אי-הוודאות ששרר בשוק ומנע מחברות נוספות לקבל החלטות בדבר כניסתן לשוק זה", הוסיף שטח.

כרגיל אצל הקפיטליסטים, הוא משתלח בעובדי המדינה האחראים מטעם האזרחים על טובת המדינה. "פקידים" זה מהעלבונות החריפים ברפרטואר שלהם, אז בושו והכלמו לכם פקידים כאלה ואחרים. מנכ"ל קומסיין כועס נורא.

 

טור דה פראנס

תחרות הטור דה פראנס היא אירוע הספורט הקשה ביותר מבין תחרויות הספורט הבינלאומיות. הוא משול לריצת מרתון במשך שלשה שבועות יום יום. רוכבי האופניים עולים הרים ויורדים גבעות, במהירויות גבוהות, במשך הטור הם רוכבים ברגליהם הדוויות מרחק של אלפי קילומטרים. אומרים שאחד המבחנים מיהו רוכב אופניים אמיתי הוא האם הוא מכיר שמות של רוכבים מהטור דה פראנס שאינם לאנס ארמסטרונג. אז את המבחן הזה עברתי. אני מכיר את ססטרה ואת האחים שלק. שלא לדבר על אלברטו קונטדור.  פעם חשבתי שהצפיה בטור אינה הדבר הכי מענין שיש בעולם, בטור שאחריו כבר התעניינתי, וחיבתי התנדנדה בין לאנס ארמסטרונג הבוגר והקודר, לאלברטו קונטדור, שכמו שאמר אלון מזרחי הוכיח על המסלול שהוא לא צריך להוכיח שום דבר. 

והנה, ממש מחר מתחיל שוב הטור דה פראנס. הפעם אני מתכנן לצפות בו. לא בכולו, אין לי את משאבי הזמן, וכמובן לא בשבת, אבל בחלקים נכבדים. האם יצליח לאנס ארמסטרונג בטור האחרון שלו? האם אלברטו ישלים לשלש? ואולי ססטרה, יחזור פתאום לעצמו. כן, אני יודע, גברים בטייטס גולשים בקבוצה ענקית במורד ההר, ועולים במעלה. זר לא יבין את זאת.

אגב – תחום האופניים בכלל, והטור דה פראנס  בפרט אינו זוכה לסיקור ראוי בעתונות. מי שרוצה לקבל מידע שוטף בעברית, כדאי לו לעקוב אחרי כתיבתם המשובחת של אייבי גילת יאיר בן עמי ואחרים  באתר שוונג. אז קצת לפני שהכל מתחיל קראו את מה שכתב  אייבי גילת על שנים עשר הגדולים – חלק א'  חלק ב' חלק ג' 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=XPS-ygfFWCM&w=425&h=355]

חדשות בקצרה

 בארצות הברית נעצרו משפחות החשודות בריגול  – לכבודם – שיר על המרגל שהתרגל

בגבון לא מרשים לעובדות מדינה ללכת עם מחשוף – בישראל זה דווקא נחשב מקובל, אפילו רצוי.

 

ועוד מלה על אופניים

במסגרת הפרדיגמה השלטת לפיה כל מדינת ישראל אינה אלא רשת כבישים אחת לשירותם של בעלי הרכב הפרטי, רוכב אופניים נחשב לחוצפן גס רוח . הפרסומאי שניסח את הסיסמה "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם" היטיב לנסח את המניפסט של בריוני הכביש. אתה צודק, נכון, אבל אני חזק יותר, אז אין לך מה לעשות עם כל הצדק הזה כשאני אדרוס אותך.

 

כדאי לקרוא

ביום ששי שעבר, לא הרבה לפני שבת, התפרסם בבלוג, שכבר המלצתי עליו, "מאה שערים ואחת" פוסט – סודו המשיחי של הרבי מסלונים . כדאי לקרוא, ולעקוב אחרי הדיון המעניין בתגובות. ההתפתחויות בפרשה מאתגרות, אולי, את הנכתב. בשולי העניין אומר כי לי הפריע משהו. הגבתי לו בפוסט בזו הלשון: "קראתי בענין את דבריך המרתקים. אני חייב לומר שקשה לי עם הבלוג הזה, בו אתה מותח ביקורת נוקבת ומעדיף להשאר אנונימי.
אתה מצפה שאאמין למה שאתה כותב, למה שאעשה זאת אם אתה בוחר להתחבא?"
הוא לא ענה.

איתמרק בבלוג המשובח "דגש קל" שואל ואולי לא היה דקדוק אוניברסלי מעולם? –פוסט מרתק, בשוליו דיון משובח על שאלת יסודות השפה ועל האוניברסליות של האנושיות.

והערה קצרה לפוסט מכעיס של תומר פרסיקו

 

ספר לשבת

 פריז בחורף, עוד מעט חג המולד. רוצח מסתורי בוחר לו כקרבנות נשים קשישות. לאחר שהוא רוכש את אמונן בדרך כלשהי, הוא רוצח אותן באכזריות, ולאחר מכן מבתר את גופתן באורח מזוויע, פולחני. עשרים ושבע נשים כבר נרצחו, ופקד מורבן המתחקה אחרי הרוצח עדיין לא הצליח לאתרו. במקום אחר, פיצ'ון גראי, איש ספרות שגר שנים רבות בצרפת חוזר לארצו, שאינה מוזכרת בשמה, כדי לטפל במכירת נכסי משפחתו. דירת אמו המנוחה וביתו של אחיו התאום שנעלם בנסיבות מסתוריות בעת שלטון הדיקטטורה. סיבה נוספת לביקורו היא רצונו לקרוא כתב יד של רומן הנקרא  "באהלי היוונים" ומספר על מלחמת טרויה שנמצא בעזבונו של חברו המנוח, וושינגטון נורייגה, שכותבו אינו ידוע. בארוחת ערב הוא יושב עם חברו הוותיק טומאטיס וידידו העשיר סולדי, לדון בתוכנו של כתב היד. כל אלה יחד הם גיבורי הספר "החקירה – רומן בלשי" שכתב חואן חוסה סאר (1937-2005), מחשובי הסופרים הארגנטינאיים, שנכתב ב 1994 יצא לאור לאחרונה בהוצאת כתר (תרגם מספרדית: אדם בלומנטל). מורכבותו של הספר מקשה לכתוב עליו בלי לפגוע פגיעה של ממש בחווית הקריאה הראשונה. אוכל רק לומר כי  "החקירה" היא הרבה יותר מרומן בלשי עם אלמנטים פסיכולוגיים. חוסה סאר משחק עם הז'אנר ולוקח אותו לפסגות של כתיבה. כל שורה וכל פסקה, הדרך בהן הן מתחברות ורקמת העלילה.  אמת ובדיון, מי בעולם שלנו הוא המספר ומי המסופר. ואיך, אם בכלל אפשר להימלט מחשד כשכולם יודעים שאתה אשם, אפילו אתה בעצמך. לספר הנפלא מצורפת אחרית דבר מעמיקה ונהירה שכתבו משה רון ואדם בלומנטל.       

 

את תחילתה של סדרת "עם הספר" לא אהבתי כל כך. היתה שם יומרה מרחיקת לכת שלא מצאה חן בעיני. אפילו העיצוב הנורא, עם הפונט המשונה, בא להכריז בקולי קולות על "פרויקט" יחודי, חדש, ובו ידיעות ספרים יגלו מחדש אוצרות ישנים. בדיעבד, הסדרה לא היתה מוצלחת כל כך ולא תפסה מקום משמעותי בתרבות הישראלית, כך נראה לי. לא מזמן יצאה לדרך הסדרה החדשה של ידיעות ספרים "עם הספר – פרוזה ישראלית" נכון, גם הפעם יאיר לפיד מתפייט , ומרכז ישיבות בני עקיבא מתלהבים באופן מעורר חשד , אבל היא איך שהוא  נראית לי יותר מוצלחת. קצת פחות יומרנית, לא זו שתציל את התרבות הישראלית ממצבה האומלל, אלא בחירה של ספרים טובים, כאלה שאפשר להשיג עליהם את הזכויות, כמובן. גם העיצוב כבר לא כוחני כל כך. להפך, מין "רטרו" נעים. ואולי, אתם יודעים, התרככתי עם השנים. כך או כך, בערימה ליד מיטתי מונחים עכשיו  "אדם בן כלב" של יורם קניוק, "בדרך אל החתולים" של יהושע קנז, ו"נוצות" של חיים באר.

 

סטאטוסים

חבר שלי פפא, מהמילואים. אף פעם לא סיים כלום, וכל הזמן דיבר על הבנים שלו.

הכלבה לייקה, היום, הייתה מקבלת לייק?

לא אכפת לי מי תנצח. ספרד או אירופה

קיבלתי בדואר את "אדם בן כלב" של יורם קניוק, "בדרך אל החתולים" של יהושע קנז, ו"נוצות" של חיים באר. לא נשמע כמו חד גדיא?

לסיום

לא יודע מה יותר גרוע. לקחת לפרסומת שירים אהובים מהטלוויזיה הלימודית, או להכין בישראל פרסומת באנגלית המתרחשת במין חו"ל מדומיין.

  

שיר לשבת

מאד אופטימי השיר הזה. יש תקווה, הגאולה מגיעה. ואתם יכולים לבחור לעצמכם את הגאולה שאתם מעדיפים.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=QGooUkLGaps&w=425&h=355]

One comment

התגובות סגורות.