אסף חזני על האופניים

בשבת קראתי ספר, שאינו בדיוק ספר. קראתי את ה"חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה" (מה שמכונה בפי העם "הדוקטורט")  שכתב אסף חזני – "לתפוס גלגל": עיצוב מרחב רכיבה בישראל, 2003-2006 . אסף חזני הוא רוכב בעצמו. (אפילו השתתף בטראנס אלפ פעמיים.) גם את עבודת הMA שלו כתב על אופניים, תחת השם (המשונה לטעמי) "REDO את החיים, רכיבה על אופניים ומעברי חיים".

לפני שאמשיך אספר כי אני מוסמך המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בה נכתבו המחקרים, אם כי לא פגשתי מעולם את חזני. אני רוכב על אופניים מעת לעת, ומתעניין למדי במה שקורה. אני  לא בטוח שיכול להגדיר את עצמי "רוכב אופניים" כתיאור. זה משהו שאני עושה בתוך שאר הדברים.

כך או כך, קראתי את העבודה. את כולה.  אני, כמי שמתעניין בתחום אופני הכביש לא מצאתי כאן שום מידע חדש. הנרי אוחיון ,החשמונאים וטור דה פראנס, יאן אורליך ולאנס, שדרוגיטיס ורוכב ישראל. גם מי שלא מכיר את המושגים הללו, יתקשה להבין מהעבודה במה מדובר. חזני שוזר את המידע פה ושם, ולא יוצר תשתית ידע מסודרת לקורא.

גם כמי שמתעניין באנתרופולגיה, היו לי בעיות בקריאה. ראשית, לא לגמרי הבנתי את אוכלוסיית המחקר שהוא מכנה אותה "רוכבים מקצועיים" או "אדם-רוכב".  למיטב ידיעתי אין בישראל "רוכבים מקצועיים" במובן הפשוט, אנשים שזהו מקצועם. אולי בודדים. הוא מדבר על עשרים אלף, ושם את הגבול אצל אותם אלה המקדישים שמונה עד חמש עשרה שעות בשבוע לרכיבה. למה הם שונים מהותית מאחרים, לא הבנתי. הרי אלה כאלה הם חובבים, שהשגיהם אינם נחשבים למאומה בהשוואה לענף האופניים העולמי. התיאורטיזציה שעושה חזני לתהליכים לא שכנעה אותי. העיקרון המכונן של תפיסתו הוא היעשות "אדם-רוכב" החיבור הנוצר בין הגוף האנושי לטכנולוגיה. אתלה זאת בקוצר הבנתי, אבל הקישור שהוא עושה עם התיאוריה הפילוסופית של דלז וגואטרי נראית לי ברוב המקרים לא משכנע, כמעט מאולץ.

עבודות דוקטורט הן ז'אנר ספרותי ייחודי. זוהי יצירה המכוונת לקהל קוראים מצומצם, חבר השופטים של העבודה, והצלחתו או אי הצלחתו הם חד משמעיים. "לתפוס גלגל" הצליח, אסף חזני הוא עכשיו ד"ר אסף חזני, הידוע במקומות מסוימים כ"איש שעשה את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית על שבט רוכבי הכביש".