אלטנוילנד

השבוע גיליתי בלוג חדש, כלומר חדש מבחינתי. את הבלוג כותבת מישהי המזהה עצמה בשם "הבוהן הסגולה" והוא נקרא  The Purple Toe – בלוג לחברים . הפוסט האחרון שלה עוסק בנדודיה בתל אביב, העיר אליה עברה מבירתנו הנצחית. קראתי כה וכה ומצא חן בעיני. כתיבתה מזכירה לי קצת בלוגרית אחרת, גם היא כותבת בעילום שם מעיר נידחת הנמצאת לא רחוק מצומת קסם, רק שההיא, חי מפלצת הספגטי המעופפת, מדי פעם משתלחת ביריביה לדעה כאחד הטוקבקיסטים אשר בעיר. עניין מעייף למדי מבחינתי.  כך או כך – מה שמצא חן בעיני בבוהן הסגולה, חוץ מההומור המשובח הכתיבה האנינה ותמונת הרקע שלא בפוקוס, הוא זווית הראיה שלה. גברת בוהן רואה את ירושלים כמובן מאליו, ואת תל אביב כמקום המוזר שיש לתור אותו בזהירות.

תל אביבים, תאמינו או לא, יש הרבה. אפילו המון. ורבים מהם כותבים  בלוגים, אני מניח שכשכותבים "הבלוגוספירה סוערת" לא מתכוונים אלי, אני טיפוס רגוע בדרך כלל, אלא אליהם ולמעגלים הקרובים. אני קורא אותם בהתעניינות מלווה בהשתאות לפעמים. נימה מעניינת, שלא לומר מאתגרת היא קול הקינה על מה שהיה למדינת ישראל בעת הזאת. לא מעט אנשים כותבים שנמאס להם מהארץ הזו, ועוברים אל ארצות חופשיות ופתוחות לדעות אחרים (גרמניה או איטליה למשל).  לא כולם כאלה, למשל היו"ר שלא מפחד מאף אחד, אבל בכל זאת.

בלוג בולט במנגינה הזו הוא "ארץ האמורי". בניגוד לשמו שנשמע לי כמו מצע של מפלגה ימנית במיוחד (ככתוב בספר בראשית "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.")  מדובר בשמאלנים למדי. כן, אפשר לומר בלי לחשוש מתביעת דיבה כלשהי.  קראתי בעיון רב את הפוסט הזה ואת כל 65 התגובות (נכון לעכשיו) שהוא זכה, ואני יושב ומהרהר.

שבת שלום

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=4SiIQJFuWRw&w=480&h=385]

3 Comments

  1. תמיד הצחיקו אותי האנשים שבאופן עקבי מתסכלים על חצי הכוס הריקה בארץ ועל חצי הכוס המלאה בחו״ל. מעניין באיזו מדינה השליט הנוכחי קנה ממש לא מזמן קולות בפרלמנט ועשה צחוק מכל השיטה הדמוקרטית. בטח לא איטליה.

    בשורה התחתונה אני מאחל למדינות אירופה, שכמה מהן אני מכיר מקרוב, שתגענה לדרגה הגבוהה (ולכן גם הסוערת) של שיח ציבורי שקיימת במדינת היהודים. רובן ככולן רחוקות מזה מאד. גרמניה מדינה פתוחה? אתם רציניים? הרי זו המדינה שבה ספר ביקורתי כלפי האסלאם, שיצא בקיץ האחרון והפך תוך חצי שנה בלבד לספר העיון הנמכר ביותר בגרמניה מאז 1945, עדיין מתואר בתקשורת כקיצוני, גזעני ומה לא. אכן ״ארץ פתוחה לדעות של אחרים״.

    עצתי החינמית: לא לקחת ברצינות בלוגרים שכותבים בארץ על מקומות שהם לא ממש מכירים.

    א גיט שבת דיר און גאנץ ישראל.

  2. אלברטו קונטדור

    איפה היו המפגינים כשכלאו קטינות לכמה חודשים, רק בגלל שלא הסכימו להצהיר מה השם שלהן? (הרי היה ברור מי הן ומה הן, כל יום ששי התקשרו לאבא ואמא)
    איפה הם היו כשגזרו עונשים דרקוניים על חוסמי כבישים, כשעצרו אוטובוסים על "קשירת קשר להפגנה".

    ועוד משהו – שמת לב לרוח הגבית שנתנו כל הרשתות (כולל גלי צה"ל) להפגנה הזו? רק חסר שהיו מודיעים מאיפה האוטובוסים יוצאים.
    ובידיעות היתה כותבת היום "העם אמר" 15,000 איש היו בהפגנה, לדעת המרבים. כל הפגנת ימין על פינוי מקרני ראמים ו' מביאה יותר אנשים. אבל אז זו "הפגנת ימין" לא משהו של העם.

  3. פינגבק:ירושלים של זהב | ספר חברה תרבות

התגובות סגורות.