ספר חדש

רובין שארמה הוציא לאור ספר חדש "המדריך למצוינות (חכמת המצוינות 2)", הספר, לא תופתעו לדעת הוא המשך של "חכמת המצוינות".  הספר הראשון יצא לאור ב 2005 והשני ב 2007, אבל רק עכשיו יצא לאור בישראל. (הוצאת כתר, מאנגלית:בן-ציון הרמן). ספר הזה מעורר בי מחשבות על קפיטליזם ותרבות ועל מקומה של ביקורת בעידן הקפיטליסטי חובק הכל.

וכך כתוב על כריכתו:

המדריך למצוינות הוא המשך לרב-המכר הבין-לאומי של רובין שארמה חוכמת המצוינות, שסחף רבבות קוראים בזכות העצות המעשיות ורבות ההשראה להשגת מצוינות בחיים. במדריך למצוינות מוסיף היועץ הפופולרי 101 כללים לניצול הפוטנציאל החבוי בנו בדרך למצוינות הגבוהה ביותר. השיעורים בספר מוצגים בפשטות, בסגנון כתיבה אישי ומדויק שנעשה לסימן ההיכר של שארמה.
כולנו רוצים להצליח בעבודה ובחיים הפרטים, אך הדרך לפסגה זרועה מכשולים רבים. בספר תמצאו עצות שידרבנו אתכם ויסייעו לכם:
• ללמוד כיצד להגיע להצלחה מסחררת.
• להתמודד עם תקופות קשות באומץ לב ובאצילות.
• להתבלט בין המתחרים ולהעמיד את עצמכם במרכז.
• לחשוב בגדול ולהאמין בעצמכם.
• לגלות את הדרך לאושר וללמוד ליהנות מהחיים.

וכמקובל בז'אנר הכריכות יש את פינת "יהללך זר":

"ספריו של רובין שארמה עוזרים לאנשים ברחבי העולם לחיות חיים נהדרים" – פאולו קואלו
"גם אם שארמה דוחה את התואר 'גורו', קשה שלא לחשוב עליו ככזה." – פבלישרס ויקלי
" רובין שארמה ניחן בכישרון נדיר לכתוב ספרים שבכוחם לשנות חיים" – ד"ר ריצ'רד קרלסון, מחבר רב-המכר "אל תיקח הכל ללב"

לספר ששארמה מוציא לאור ספר חדש זו אינה חדשה מרעישה מי יודע מה, מאחר שרובין שארמה מוציא לאור מעת לעת ספרים, הממשיכים את פועלו בתחום ספרי יעוץ להמונים. יש לי היסטוריה ארוכה עם ספריו של שארמה. על הספר "גלה את ייעודך עם הנזיר שמכר את הפרארי שלו, שבעת השלבים להתעוררות עצמית" כתבתי טור ב"הצופה" עם הכותרת המתחכמת "הנזיד של הנזיר" ולגלגלתי עליו באין מכלים. כתבתי בלי להתבייש כי:

בספר הזה, בכל אופן, אין שום דבר מקורי הראוי לקריאה. תמצאו כאן הגיגים בגרוש. מיחזור של רעיונות, ז'אנר פסיכולוגי עם קורטוב של חכמה הודית. כנראה נגמרו לו הספרים שקרא על מנת להעתיק מהם רעיונות,והוא ממחזר ללא בושה, ומצטט מספריו הקודמים.

רובין שארמה, יש להניח לא לקח את זה באופן אישי, והמשיך לכתוב. אפילו שלח לי עותק של ספרו החדש "חכמת המצוינות" באמצעות הוצאת "כתר". (אגב הוצאת כתר, תגידו – שלחתם להופמן את המלים?) אני לא התרשמתי יותר מדי מהמחווה וחזרתי בתנופה עם הכותרת המתחכמת אפילו יותר מבדרך כלל –  "הנזירה שמכרה את הקלנועית שלה – על תודעה כוזבת וספרי עצות בגרוש" וכך הוספתי ואמרתי:

..מה שלי מפריע הוא הסאב- טקסט של הספר, המשמר, שלא לומר מקדש, את הסדר החברתי בעידן הקפיטליזם הניאו ליברלי. …בשעה ששארמה פונה ל"אדם הפשוט" הוא גורם נזק של ממש לבוב או לג'ורג' שקנו את הספר בחמשה עשר דולר. ראו למשל את הרעיון "היום הזה ממש יכול להיות היום הראשון של החיים החדשים שלכם", המנסה לספר לכולם שאכן, הכל תלוי בהם. אמירה שמשמעותה שגם המצב העגום בו הם נמצאים הוא באחריותם האישית. ואם המעסיק משלם להם שכר מינימום ללא שום זכויות, זה בגללם. רק כי לא החליטו  שהיום יתחילו החיים החדשים שלכם. והגרוע מכל: אם לא הצלחתם לעשות משהו עם חייכם, שארמה מבקש שתהיו מאושרים ממקומכם העגום בסולם, בצעו את תפקידכם על הצד הטוב ביותר. אהבו את השיטה – אל תלחמו בה.

כמו שאתם רואים הפגנתי שנינות יחד עם טוויסט מרקסיסטי, סרי לוי במיטבו. ועכשיו, כאילו כלום, חכמת המצוינות יוצאת בספר שני, רובין שארמה, על פי מקורות זרים ממשיך בשלו, ואפילו  פתח בינתיים בלוג. בספר, בדיוק מה שאתם מצפים. מאה ואחד פרקים (בלי אף כלב) הכוללים כמה וכמה פסקאות, המתומצתות למשפט אחד. למשל מסקנתו של הפרק "רעיונות חסרי ערך" הוא ש "העולם הזה מלא הוגי דעות גדולים שלא מימשו את גדולתם הלכה למעשה". יש פה עוד מאותו דבר, במתכונת המיועדת לחובבי הז'אנר. ולא, אני לא חוזר בי במאומה ממה שאמרתי עליו. שארמה מומחה במיחזור רעיונות שיש בהם קורטוב אמת, יחד עם תעמולה קפיטליסטית המאשימה כל אדם במצבו, ומתעלמת לחלוטין מגורמים מבניים ומהשיטה הנבנית על כך שיש מי שנוסע בפרארי ויש מי שהדבר הטוב ביותר שהוא יכול לשאוף אליו הוא שיעריכו את הדרך שלו לצחצוח את השמשה של הרכב שמגיע לתחנת הדלק בה הוא עובד. ותודה שתידלקתם אצלנו את הפרארי שלכם, שיהיה לכם יום טוב.

אבל, בכל זאת, יש משהו מעורר למחשבה בעובדה שהמצעד נמשך, איתי או בלעדי. אין ספק שהוא עושה מצוין את מה שהוא עושה, ואנשים קונים. האם הם יודעים משהו שאני לא יודע אותו?

שארמה הוא רק דוגמה למקום אפשרי לביקורת. דוגמה נוחה למדי, יש להודות. הוא קפיטליסט מוצהר, הכותב טקסטים נעדרי כל ביקורת עצמית  ובה בעת מתענג על מנעמי הקפיטליזם ממקום מושבו במחלקה הראשונה. קל לחבוט בו ולהרגיש מרוצה מעצמך. ואתם הקוראים תגידו – מה אתה רוצה, כולנו חיים בעולם קפיטליסטי. וגם לך יש רכב מהעבודה (לא פרארי, נכון, אבל מכונית) ואתה מקבל משכורת לפי סולם שכר הירארכי (לא פי חמש מאות מהזוטרים, ולא פי חמשים, אבל בכל זאת יותר). או אולי  אני, וחברי הכותבים הביקורתיים, חושבים שאנחנו יודעים משהו שהאחרים לא יודעים, בשל החוכמה שאנחנו מיחסים לשווא לעצמנו, בגלל ניסיון החיים שלמדנו משלשה ספרים של הוגים צרפתיים?

ומצד שני, יש לזכור את ששנו חכמים בלשון המשנה , בענין אחר אמנם, אבל אני מניח שהם ירשו לי להשתמש ברעיון – "לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה".

שבת שלום

(04.02.11 – הקטע נערך מעט לאחר פרסומו, ותודה לרעות על ההערות)