אופני כביש וטיפשים

הדר חורש כותב על מותו המצער מתאונת דרכים של גיא תמרי, רוכב האופניים שנהרג ברכיבה בכביש 40. ומציע כפתרון הצעות שאי אפשר לקבלן:

וכך הוא אומר:

הטפות מוסר והדרכות לנהיגה נכונה לא יעזרו כאן: גיא תמרי, רוכב האופניים שנהרג מפגיעת מכונית בכביש 40, ‬אינו הקורבן האחרון של מפגש קטלני בין מכונית ואופניים. על-פי הסטטיסטיקה, עד סוף השנה צפויים לנו לפחות שלושה אירועים קטלניים מסוג זה ועוד אינספור פגיעות לא קטלניות, שחלקן עלולות להסתיים בנכות קשה.

טוב. מדכא, אבל אולי ההערכות שלו נכונות.

הוא ממשיך:

רכיבה על אופניים נחשבת, ולא במקרה, לענף הספורט הקטלני בעולם: הוא מסוכן יותר מענפי ספורט רבי רושם כמו מרוצי מכוניות או טיפוס הרים. המפגשים בין רוכבי האופניים לבין מכוניות לא מותירים לרוכבים כל סיכוי: הם איטיים מכדי לברוח וחשופים מכדי למנוע מפגש עוצמתי של חלקי גוף עם מתכת הרכב הפוגע והאספלט. מהירות הרכב הפוגע, בין שנסע במהירות החוקית ובין שהאיץ, גם היא אינה משמעותית לצורך העניין.

אמת נכון הדבר שפגיעת רכב באופניים אינה מותירה סיכוי רב לרוכב האופניים. ענין של פיזיקה. אבל פגיעת רכב בכל דבר שאינו טנק או יעד מבוצר, מסוכנת לנפגע. בין אם הוא מכונית אחרת, אופנוע, זקנה שחוצה את הכביש, או ילד ליד בית הספר שלו. ואני לא יודע מאיפה לקח את המידע המועיל ש"רכיבת אופניים נחשבת לענף הספורט הקטלני בעולם". אולי מהתמונות הקשות של מאות ההרוגים כל שנה בטור דה פראנס, או ממה שמוכנה "הטבח של הג'ירו" באיטליה.

ויש לו הצעות לפתרון

רבים מרוכבי האופניים מודעים היטב לסיכון העצום הכרוך ברכיבה בשולי כביש מהיר ונמנעים ממנה: הם מעדיפים דרכי עפר או כבישים צדיים. קשה להבין את מי שמתעקשים בכל זאת על רכיבה בשולי הכביש המהיר, ואין גם צורך לעשות זאת: תפקידה של חברה מתוקנת היא לסלק אנשים אלה מהכביש.

אני מניח שבחכמתו הרבה הוא לא מבחין בין כבישים מהירים לכבישים בין עירוניים. והוא רוצה שכולם ירכבו בדרכי עפר. גם אלה שרוכבים באופני כביש, וגם אלה שרוצים להגיע לעבודה באופניים.

הזכות להסתכן ברכיבה על כביש ראשי אינה חשובה מזכות הפרט לסכן עצמו בכל דרך טיפשית אחרת כמו נהיגה ללא חגורת בטיחות או רחצה בים ללא מציל. בשני המקרים האלה ובמקרים רבים אחרים נוטלת המדינה על עצמה את הזכות להציל את הטיפש מידי עצמו: עלינו לאסור בחוק רכיבה בכבישים ראשיים ובשוליהם, בדיוק כפי שאנו אוסרים הליכה בכבישים אלה או עצירה בלתי מתחייבת.

ולאלה שחייהם אינם יקרים להם הוא מציע לוותר, אך לגבות משאריהם תשלום הולם:

למי שיתעקשו על זכותם לסכן עצמם בכבישים ראשיים אפשר להציע פתרון אחר, דמוקרטי: הרכיבה על הכביש תוקנה בתעודת ביטוח שתשקף את הסיכון שנוטל על עצמו הרוכב. נכון שבכל מקרה של פגיעת מכונית ברוכב נושא נהג הרכב באשמה, אבל הרוכב המסתכן תורם רבות לתאונה, ועליו לשאת בנטל תואם לחלקו בה.

לפני שנמשיך, הנה כמה מהמבזקים שפורסמו הערב, בצד הרשימה של הדר חורש:

פעוט נפצע בינוני מפגיעת שער בנתיבות

גופת גבר התגלתה על ידי מטייל ביער ליד אום אל פאחם

היסטוריה בתימן: הנשיא יעזוב את תפקידו בעוד חודש

מטייל נפצע בינוני לאחר שנפל ממצוק בפארק תמנע

נכון, אשרי אדם מפחד תמיד, ולהיזהר זה חשוב. אבל אם נחשוש מכל דבר שיש בו אלמנט מסוים של סיכון – צריך לבטל את הטיולים, את היערות, את השערים החשמליים, את התינוקות, את אום אל פאחם, שלא לדבר על הנשיאות בתימן. אבל בואו נתרכז בכבישים ונראה מה עוד קרה השבת:

שישה פצועים בתאונת דרכים סמוך למעלות

אוטובוס התהפך סמוך למחלף אייל, עשרות נפגעים

הרוג ושני פצועים בתאונת דרכים סמוך למעלה אדומים

את מי נוריד מהכביש עכשיו? את אנשי מעלה אדומים? נהגי אוטובוס? נוסעים באוטובוס?

לרעיון להוריד את הטיפשים מהכביש יסכים כל אדם חכם. אלא מה, לשיטתו של הדר חורש הטיפש אינו זה שמתרשל בנהיגתו, שולח סמס או סתם לא מרוכז, אלא דווקא זה שנפגע בתאונה. כך שיש לי מחלוקת עם המחבר מי הטיפש בסיפור, ובכלל. הדפוס הזה של האשמת הקרבן במצבו רווח במקרים רבים, בהם ממליצים לנפגע הפוטנציאלי לוותר על מקומו במרחב הציבורי לטובת אלה שברשלנותם, או ברוע לבבם רוצים לפגוע בו. וגן כאן ממליץ לנו הדר חורש להסיק מפגיעה רשלנית ברוכב אופניים שנקט בכל אמצעי הזהירות שלא צריך לשפר את הבטיחות בכבישים אלא להוריד את כולם מהכביש, ובנוסף לטעון שלמרות "שבכל מקרה של פגיעת מכונית ברוכב נושא נהג הרכב באשמה"  יש להאשים את רוכב האופניים , כי "הרוכב המסתכן תורם רבות לתאונה".

לפני כמה שנים, טבע פרסומאי אחד את הסיסמה "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם". הסיסמה הקליטה הזו הפכה הצדקה לבריונות כביש לסוגיה. עזוב אותך, העולם  נועד לנהגי המכוניות, ולהם בלבד. סלקו מהכבישים (המהירים, הראשיים, כל דבר שהוא לא כביש נידח בפריפריה, או שביל עפר) את כל המטרדים, המכוניות עוברות.