אז מה היה לנו שם

עוד מעט נגמרת השנה ואווירת סוף קורס פושה בכל. בשבוע הבא יום הסטודנט ובעוד שבועיים שבועות. ככה שלקורסים של ימי שני ושלישי נותר מפגש אחד, ושל יום רביעי נגמר. ואז מתחילה עונת כתיבת העבודות.עוד מוקדם לסכם, וצריך פרספקטיבה כדי לצבוע את ההרים בכחול, ובכל זאת לתקופת השנה אנסה לחשוב מה היה לנו שם.

קודם כל גיליתי שהמרצות מאירות פנים תמיד, אפילו לנרגנים כמוני, ושהמזכירות בתכנית כבר אינן המזכירות המפחידות של פעם, להפך. הן שולחות לי כל יום או יומיים מייל. הכרתי הרבה סטודנטיות וגם כמה סטודנטים. ראיתי ששיפצו את הספרייה ויש שם חדר עם כריות שאפשר לישון בו בלי נקיפות מצפון. והחברים שלי מאז כבר דוקטורים, או כמעט.  והיו גם לימודים כמובן, הרי לא באנו ליהנות. בהם גיליתי להפתעתי  שתיאוריות ביקורתיות אינן תיאוריות על ביקורת, או ביקורת של תיאוריות. לא ולא.תיאוריות ביקורתיות הן פשוט סוג של תיאוריות. במדף בספריה הן מונחות אחרי תיאוריות אנליטיות, לפני תיאוריות דוגמטיות. ובגלל כך אפשר לדבר על "תיאוריות ביקורתיות קלאסיות", ואפילו, שומו שמיים – על תיאוריות ביקורתיות מסורתיות. למדתי שפמיניזם ומרקסיזם אינן רק דרכים ראויות או לא לתיקון עולם במלכות, אלא תיאוריות. וגם פרויד. אבל אין לי חשק לדבר על פרויד. שמחתי להתלונן על ירידת הדורות עם אדורנו והורקהיימר ולהיזכר שהכוח שורה בכל, כפי שאמר סינט פוקו. והעולם נברא בשנת החמישים באנגליה, ומאז אנחנו מתחילים לספור ולספר. למדתי שCS הוא שם החיבה שלנו, אבל אפשר לדבר על Cultural Studies או על Celebrity Studies וכל אחד צריך לבחור לעצמו איפה להיות. ולא, לא הגעתי עדיין למסקנה חד משמעית אם המוכפפים יכולים לדבר, אבל אני חושב על זה. ואני גם לא כותב דוקטורט. איילת אמרה שלא כדאי לי.

כמו דונלד רמספלד קשישא למדתי דברים שידעתי שאני לא יודע, וגם כמה דברים שלא ידעתי שאני לא יודע. על סקוט הבן וסקוט הבת, וראדווי ופאנון ומוס וג'ראר ודורקהיים  וויליאמס ובורדייה ולוי שטראוס שאצלנו קוראים לו לוי שטרוס, ובארת וסוסייר וקון ודה סרטו ויסלחו לי כל אלה שטרחו ועמלו כל השנה ולא הזכרתי בשמם, כולם יבואו על הברכה וכה לחי.

נפגש בשנה הבאה, קצת אחרי שמחליפים את השעון.