את פרי גנך

ארץ התנ"ך, אתרים קדושים לנצרות, יהדות ואסלאם. ישו, נסים – לחם ודגים, הלך על המים, ובעיקר, החזיר לחיים את אלעזר, רק להזכיר שפה זה אפשרי בהחלט. יהודים, ערבים, פיגועי התאבדות, מתנחלים, גדה מערבית, עזה, צה"ל, שואה, מלחמה פעם בכנה שנים. אבל יש גם היי-טק, יש אנשים מוכשרים, אוכל נהדר, נשים יפות, מזג אוויר מעולה. בעצם, זאת מדינה רגילה, עם כמה בעיות, כמו כולן.

סתם. אני צוחק. זאת ארץ הזויה ופסיכית שאין בה רגע דל. אני אוהב אותה מכל הלב ושונא אותה קשות. אין בעולם מקום שיכול להתרחש בו נס נוראי כזה, מתוק ואכזרי, שמעמיד את כל הטבע והמוסר על הראש.

(עמוד 12)

הכל התחיל כשממסוע המזוודות באולם הנוסעים הנכנסים בטרמינל החדש הופיעו שני חמושים. ניצב משנה זוהר נרקיס, מפקד מרחב נתב"ג במשטרת ישראל היה בדרכו למקום אחר, לסדר איזה ענין כששמע בקשר את הדיווח. החמושים נורו מיד, כמובן. נתב"ג מלא בחמושים הנכונים לירות במי שצריך, ולעתים גם במי שלא בטוח שצריך. קצת פחות מעשרים וארבע שעות אחר כך, הוא היה על מטוס בדרכו לקנדה, מבקש מקלט מדיני. ולא, לא בגלל הטעות בזיהוי, ולא בגלל שאחר כך החלו להופיע עוד ועוד אנשים בנתב"ג, ללא דרכון וללא הסבר משכנע מהיכן למען ה' הגיעו, ואיפה הם היו כל הזמן הזה, עד שהתגלו לעיני השוטרים. (המופתעים, כמובן). זוהר נרקיס הוא גיבורו הראשי של הספר החדש "נתב"ג" שכתב יואב כ"ץ (הוצאת עם עובד 2011 ) והספר נפתח כשניצב משנה נרקיס מבקש מקלט מדיני בקנדה, ומסביר מדוע ומה קרה מאז אתמול  10 ביוני, בדיוק בשעה 15:45.

ניצב משנה זוהר  נרקיס, המספר, מתאר את האירועים ביובשנות של קצין משטרה בכיר. הספר ממוקם היטב בעובדות רקע ומקומות קונקרטיים, ומצליח לתאר את  הריאליה המשטרתית, וליצור את האמון הנדרש בדמות הראשית ועולמה. תופס את העין הניגוד שבין  האירוע המתואר מנקודת מבטו של זוהר נרקיס, שבתור מי שהוא לא צפוי להיות פואטי במיוחד, לבין הפנטסטיות של האירועים. אירוע רודף אירוע, וככל שזה מתבהר זה מסתבך והולך. עד לסוף, שהוא בעצם ההתחלה.

לא התנסיתי בכך מעולם, אך אני מניח שכתיבת הטקסט על גב הספר היא אמנות מורכבת למדי. מצד אחד, צריך לשכנע את הקוראת, האוחזת בספר לרגע קט לקחת אותו איתה. (רצוי גם שתשלם) , ומצד שני, לא לגלות פרטי עלילה משמעותיים שיפגמו בחווית הקריאה. איני יודע מי כתבה את הטקסט מאחורי הספר החדש היא הצליחה חלקית. עיניכם הרואות, אני ממליץ כאן על הספר, אך פרט חשוב שהולך ומתברר בעשרות העמודים הראשונים, הוקרב לצורך השכנוע. ככה זה, לפעמים מצליחים, לפעמים לא. ומדוע נדרשתי לכך, תשאלו.  "נתב"ג" של יואב כ"ץ, על אף שהוא בנוי על כמה מהלכי עלילה חשובים, יש בו יותר מספר מתח הכתוב היטב, שאינך יכול להניח אותו מידך. יואב כ"ץ מנסה, ומצליח, להגיד דבר מה חשוב על הישראליות של זמננו.  בעיניו של כ"ץ – שדה התעופה, הוא אתר המסמל את ישראל, זו שנתב"ג היא סמל משמעותי מבחינתה. ראו למשל מה קורה כאשר בשל שביתה, או סתם דלק מזוהם נסגר השדה. שדה תעופה הוא מקום לימינאלי. לא פה ולא שם. מקום בו אתה יוצא ממי שאתה מארץ מולדתך והולך.  שדה התעופה הוא מקומה של הטכנולוגיה, שבאמצעותה צינורות מתכת משנעים אנשים מיבשת ליבשת. נשענים על הידע המדעי הטהור, אך מקווים לחסדי שמים. בתוך המקום הזה, ספק מציאותי עד ליסודיות ספק פנטסטי, חודרים אנשים שלא היו אמורים להיות בו. בוודאי לא בעת הזו, ומערערים את האיזון השומר עלינו במחשבה הנאיבית, האשליה ששומרת עלינו שהכל יהיה בסדר, ויש דברים שלא אמורים לקרות. ואז הם קורים.

לכל אורך הספר מלווה את ניצב משנה זוהר  הדילמה המוסרית המורכבת, מה הם חיים שראוי לחיותם, מתי מותר לשפוך את דם האדם, ומה דינם של מי שגרמו למוות גם אם לא רצחו. מה הוא הדבר החריף ביותר שתוכל לעשות למען יקירך, והאם התועלת האישית, ברובד העמוק והקיומי ביותר שלה מצדיקה עוולות אחרות הנגרמות כתוצאה ישירה ממנה. נראה לי שגם כאן מכוון יואב כ"ץ למקומנו על פיסת הארץ הזו, ומציע לנו מחשבה אפשרית, לא פשטנית ומדקלמת על השאלה מאין באנו, לאן נלך והאם לנצח תאכל חרב.

 

קישורים קשורים

שבוע הספר חלק א'

אבי גרפינקל על נתב"ג

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=tise2czB99I]