היום אני רוצה לדבר על שני ספרים. הראשון הוא ספרו של הרוקי מורקמי, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ריצה" (מיפנית: עינת קופר, הוצאת כתר) והשני כתב קרל היאסן והוא נקרא "משחק כפול" (מאנגלית: יורם ארנון, ספרית מעריב). לשני הספרים הרבה מהמשותף. ראשית, למחברים יש שמות שקשה לבטא. חסד עשו איתי הוצאת כתר כשניקדו את את שמו של מורקמי, ואיך מבטאים את שמו של היאסן נשאר לי רק לנחש. יותר מזה, שניהם סופרים נחשבים, כל אחד בתחומו. מורקמי כתב את "יער נורבגי" , "מרדף הכבשה", "קפקא על החוף" ועוד. היאסן כתב את "שחייה בעירום" ו"ילדת טבע". אבל מה שחשוב הוא ששניהם מדברים על ספורט למבוגרים. וכשאני אומר "למבוגרים" אני מתכוון בפשטות, לאנשים מגיל מסוים, שהוא הגיל שלי ומעלה, מה לעשות, אנחנו לא נהיים צעירים יותר מיום ליום.
מורקמי כותב על מרתון, והיאסן על גולף. אך בעוד שהרוקי רץ כפרפר ומנצח כדבורה, היאסן הוא לוזר שמנמן שלא מצליח בכלום, אחרי שלשים שנה שלא נגע במחבט החליט לחזור למגרש הגולף. מורקמי רץ מרתון ואולטרה מרתון וטריאתלון והיאסן מתמחה בחבטה בעכברושים, העפת קרפדות ענק אל החצר של השכנים, ובהטרדת צבי מים אומללים. בהכנסת הכדור אל תוך הגומה, הוא מצליח קצת פחות, למעשה הרבה פחות. היאסן האומלל משקיע אלפי דולרים בציוד היי טקי משוכלל, בשרשרת לצוואר שתתן לו שדה אנרגיה חיובי, קונה תרופות אליל לריכוז, ושוכר מורה פרטי שמצלם אותו בוידאו ומנתח את תנועותיו במחב, ובסופו של דבר, הוא נשאר "אידיוט בגיל העמידה המשחית את מגרש הגולף". הרוקי מתאמץ ומתגבר על כל האתגרים, היאסן משלים עם החסרונות של עצמו ומשחק גולף עם הבן שלו. הרוקי משתמש בריצה כמטאפורה לחיים, לתחרותיות. ומעמיק בהגיגים על מה שהריצה עושה לו, הוא זחוח ומרוצה מעצמו, מעצבן את הקוראים בשביעות הרצון העצמית. היאסן משעשע, צוחק על עצמו עם הקוראים, ומה שיותר חשוב – ויודע שבדרך כלל גולף הוא רק גולף.
תבחרו אתם.
=====
03/08/11 – עדכון חשוב : מספרית מעריב מסרו לי שאת השם של היאסן מבטאים יאָסֶן (לא שומעים את האות ה"א).
מעניין. אני נהנה מאוד מספריו של מורקמי. כמה מהם עשו לי את זה ממש. בספר הזה לא הצלחתי לגעת, ואתה ב"ה הוצאת לי את החשק ממנו עד כלות.
אני רץ. ואני נהנה מן הסבל שבריצה, ובהתגברות עליו. מין גירוד בפצע, אבל גירוד בריא.
חסרה לי העמדה שלך. מה אתה חשבת?
ועוד הגיג – מורקמי כתב ספרים מפחידים נורא. משהו עם ציפור ותיל ועוד מעניין הקשר ביניהם לבין היכולת שלו לרוץ.
וכן, אנחנו לא נהיים צעירים יותר
העורכת שלי מפעם אמרה לי, אם אתה כותב בסוף "ספר מצוין – תקנו" כנראה שלא כתבת טוב.
אז תשאלי אותה.
את ספריו של מורקמי לא קראתי מעולם, אבל אני חסידה גדולה של היאסן (או יאסן, כדברייך..) שכתב גם את "ראש דפוק", הספר הראשון שלו שקראתי, שבעיניי אפילו קצת יותר מוצלח מהשניים האחרים שציינת.
אז לפני כמה חודשים כשראיתי שיצא לו ספר חדש כמובן שרכשתי אותו במיטב כספי, מבלי להסתכל על התקציר בגב העטיפה (הו, הפזיזות.)
הספר היה חף מהחדות, ההומור והציניות המקסימה שמאפיינת את ספריו של היאסן בדרך כלל. הדרך היחידה לתאר את הספר, בעיניי, היא- "כבר כמה שנים לא הוצאתי ספר וההוצאה לוחצת עליי לעמוד בדד ליין לספר חדש אז אולי אפרסם את יומן הגולף המשעמם שלי, נטול עלילה, מתח או הומור?"
אולי שחקני גולף בגיל העמידה יוכלו להתחבר לספר הזה, אבל אני, לצערי, ממש נאבקתי כדי להגיע לעמוד האחרון (ולו רק בגלל שלהפסיק ספר באמצע זה חילול הקודש בעיני..)
ודבר אחרון: בתור מישהי שהדבר היחיד שידעה אי פעם על גולף זה שטייגור וודס בוגד באשתו, מצאתי את זה ממש מתסכל שמילון מונחי הגולף שחיפשתי במהלך כל הספר (אתוודה שניגשתי מדי פעם לגוגל כדי להבין מה אומר מונח מסויים) נמצא בעמוד האחרון וגיליתי אותו, כמתבקש, רק אחרי שסיימתי לקרוא את הספר.
אהממ. אפשר להמליץ לך על כמה ספרים מוצלחים בקשר לאופניים?
אני לא בטוחה שאני מבינה מה המילה אופניים מייצגת, לא בכותרת ולא בתגובה..(: