אמרו כן לזקן

יונס יונסון, שוודי שעוד מעט יהיה בן חמשים, כתב ספר שנקרא "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" (משוודית: רות שפירא, הוצאת כתר). אני אוהב ספרים כאלה שהשם שלהם מספר לך בצורה עניינית על מה מדבר בספר. אתה רואה ספר כזה על המדף, אין לך יותר מדי התלבטויות. זה לא שם עמום כזה כמו "חולית" או "אוריינטליזם", יש לך על מה לסמוך. אתה יודע שזה משהו כמו "סיפור פשוט" שאתה יכול לקחת לטיסה, או "אנה קרנינה" -איזה סיפור על בחורה מרוסיה שיעביר לך את הזמן.

גיבור הסיפור הוא אלן קרלסון, שנולד ביום השני לחודש מאי, בשנת 1905 .  אמא שלו הפגינה בעד זכות בחירה לנשים ואבא הרצה בכיכר העיר על סוציאליזם ובשבח השימוש באמצעי המניעה. מה שגרם לו לא להיזקק לזה יותר, אם אתם מבינים למה אני מתכוון, ולברוח לרוסיה ולהחליט להצטרף לתומכי הצאר, כמה ימים לפני המהפכה הקומוניסטית. ענין של עיתוי, אתם יודעים.

מתכננים לו מסיבת יום הולדת והוא בורח. בתור לאוטובוס הוא פוגש איש עם מזוודה, ומרשה לעצמו לקחת אותה. מה שגורם צער רב לבעל המזוודה, למעסיק שלו ולעוד שורה של טיפוסים מפוקפקים יותר או פחות.

קרלסון  יוצא למסע עם המזוודה, ובדרכו פוגש סדרה של חברים. גנב מזדקן בפרוטה, נוכל ותיק מוכר נקניקיות, פילה, שני אחים מסוכסכים ואשה יפה אחת. אחריהם רודף המפקח הלא יוצלח ארונסון, שמשוכנע שהקשיש החביב נחטף על ידי חבורת פושעים, ומתחיל לתהות האם עליו להציל את הקשיש מהפושעים, או את הפושעים מהקשיש הנמרץ באופן מפתיע לגילו. גם התקשורת השבדית עוקבת בדריכות אחרי הנעשה. (טוב, מה כבר קורה שם בשבדיה).

הסיפור נע בשני צירים מתכנסים בסופו. הראשון עליו סיפרתי, נפתח ביום ההולדת מאה. השני, מתחיל ביום ההולדת הראשון ומספר לנו על ההיסטוריה המפוארת של קרלסון, שעוד כילד היה חובב פיצוצים, מה שגרם לאי הבנות מצערות עם החוק בשבדיה.  קרלסון הספיק להציל ממות את הגנרליסימו פרנקו, לתפוס טרמפ עם צ'רצ'יל, ולצאת לשייט עם רעייתו הצעירה של היושב ראש מאו. וזה, אם יורשה לי לרמוז, רק מקצת שבחו. בין הרפתקה להרפתקה, הוא מצליח לשתות יי"ש בכמויות מרשימות, ולהישיר מבט אל המוות מספר רב מאד של פעמים במאה שנותיו.  המוות לא משפיל מבטו, רק עובר למדרכה השנייה.

הספר מצחיק, לא כזה שמטלטל אתכם אל רצפת העץ השבדית שלכם, או גורם לכם לצאת מהחלון, אבל מצחיק ממש בקטעים מסוימים ומעלה חיוך ענוג בכל השאר. יותר מזה – הוא פארודיה מתוחכמת על ז'אנר המתח, שנדרש לתת, כלספר מחדש, סוף מפתיע שקושר את כל החוטים באופן שיראה סביר ומספק, ובו בזמן מפתיע. יונס יונסון, עושה את כל זה בצורה מושלמת באופן שמגחיך את הז'אנר. ויש לו גם עומק, אם תרצו, בין אוטובוס מתנגש לפיל שוחה בנהר אפשר להרהר על מקומם של זקנים החיים להם בשולי החברה הבורגנית. הזקן לכאורה, שעבר ובטל מהעולם מסתבר שידו רב לו בתהליכים חשובים ומשמעותיים. זה יכול  ללמד אותנו קצת כבוד לאדם, כבוד לזקן. הזכיר לי את גראן טורינו של קלינט איסטווד, רק בלי ישו בסביבה. בעצם עם ישו, אבל באופן אחר ממש. ויש עוד שני יתרונות בספר, אך הם דורשים ריכוז בקריאתו. לאלן קרלסון יש מתווה אפשרי לפתרון הסכסוך הישראלי ערבי, ואם ממש תעקבו אחרי כל פרט, תוכלו לגלות למה רוקי ראקון מצא בחדר המלון שלו את התנ"ך של גדעון.