סיפרתי כבר פעם על "הפרויקט הקלאסי" שלי, קריאת טקסטים שנחשבים לקלאסיים בתחומם. נכון, שבכל מה שקשור לתיאוריות הביקורתיות החביבות עלי הכינוי 'קלאסי' או בוודאי 'קאנוני' הוא סתירה לתיאוריות עצמן. אבל הן חיות בשלום עם הסתירות הללו ועוד רבות אחרות ואני לא חושב שישנו מחבר, חי או מת, שלא רוצה שספריו יחשבו ליצירות שיש להתייחס אליהן, לשים אותן ברשימות הקריאה או כל שם חלופי לכך. לקרוא במקור זה חשוב ויש לכך ערך לא מבוטל,אבל לא מוציא את הצורך בספרים שמספרים על המחברים, ספרים שמיועדים למי שמתעניין בתחום ועושה את צעדיו הראשונים ופותחים בפניו את השער.
גם מי שכבר שנה ולמד, אני חושב שטוב יעשה אם יתעניין גם בביוגרפיה האינטלקטואלית של המחבר. ביוגרפיה כזו, במיוחד אם היא נעשית כהלכה, מוסיפה מימד להבנת האיש והגותו. בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים יוצאים כעת לאור שלשה ספרים קצרים, מתורגמים העוסקים בשלשה הוגים – מישל פוקו (כתב דייויד מייסי, מאנגלית: מיכל אילן) , פרויד (אנתוני סטור, מאנגלית: משה זינגר) ונועם חומסקי (וולפגנג ב. שפרליך, מאנגלית: יפתח הלרמן-כרמל).
אז בשבת אני איתם, ובינתיים רק שלשה ציטוטים קצרים, מתוך אתר ההוצאה:
דייוויד מייסי – המחבר של הביוגרפיה הגדולה עטורת-השבחים על פוקו – עושה שימוש נהדר בדרכים המפתיעות האלה שבהן מתנהלים חייו של פוקו ונכתבים חיבוריו. הוא מנווט בין הנושאים שהעסיקו את פוקו בשלבים השונים של הקריירה שלו במשך כמה עשרות שנים, החל בתקופה שבה מגיע בחור מרקע פרובינציאלי נוח אל מוקד הסערות הפוליטיות בפריס, ועד לימים שבהם הוא ניצב בפיסגת העולם האקדמי הצרפתי.
מישל פוקו הוא מבוא מרתק שנכתב בבהירות האופיינית למחברהּ הבריטי, הפְרַנְקוֹפיל. לספר נוסף נספח מיוחד: לראשונה, תרגום השיחה המפורסמת בין פוקו לנועם חומסקי – שני גדולי-הדור בצעירותם.
נועם חומסקי הוא איש הרוח החי המצוטט ביותר בעולם, וכדברי הניו-יורק טיימס, "אולי האינטלקטואל החשוב ביותר בן-זמננו". והוא אורח נערץ – גם מנודה ומושמץ – בכמעט חמישים מדינות. ובהן, כמובן, ישראל. זו ישראל, שלדבריו היה בוחר לגור בה אילולא ניתן לו לגור בארצו שלו, אמריקה, שאותה הוא מבקר בחריפות רבה עוד יותר.
חומסקי הוא ספר ראשון מסוגו בעברית, ובו הצגה בהירה של שני העולמות של האיש האחד, מי שבעשׂור התשיעי לחייו אינו מרפה, אלא ממשיך להפעים ולהרגיז כאותו נער בשנות החמישים של המאה שעברה. לספר מצורף כנספח ראיון אינטימי עם נועם חומסקי עצמו, ובו הצצה אל עולמו של נער המתעורר אל החיים כאקטיביסט פוליטי.
מהי המהפכה העצומה שהביא עלינו פרויד לפני מאה שנים? מהפכה בדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו, מדברים על עצמנו ועל העולם? בדרך שבה אנחנו מפרשים אמנות וספרות, מנסים להבין היסטוריה ופוליטיקה, ומה לא?
מרגע הופעתה – הפסיכואנליזה כתיאוריה, כתרפיה, כתפיסת עולם, כשפה – עוררה ומעוררת מחלוקות, מריבות, הערצה הגובלת בהתבטלות, וגם קרבות. פרויד עצמו, אולי יותר מכל יוצר אחר בדורות האחרונים, הוא מושא לסגידה ולבוז. שתי הגישות המנוגדות הללו ממשיכות לגייס להן חסידים, מחנות-בעד ומחנות-נגד. ואיש אינו אדיש.
תודה על הקישור, נשמה. ערמומי.
עוד ספר על פוקו ובטח על פרויד הם מיותרים. ספר על חומסקי, קצת יותר חשוב גם מבחינת החוסר בספרים עליו ושלו, וגם מבחינת התוכן, הוא פחות מנותק מהעולם וקצת יותר חברתי מפרויד ובטח מפוקו.
מיותר? לא הייתי אומר. בטח בשבילך הם הוסיפו את השיחה של חומסקי עם פוקו 🙂