ספרים לחג חלק ב

עוד מעט שבועות, ותכף גם שבוע הספר. הרבה מאד ספרים יוצאים לאור. אספר לכם על כמה מהם, היום ובמשך השבועות הקרובים.

צמד חמד

השבוע נכנסתי לחנות הספרים החביבה עלי, ותראו מה שמצאתי. כתך ליד כתף, "הקפיטל" של מקס קשישא, ולידו, באין מכלים תרגום חדש ל"כמעיין המתגבר" של איין ראנד. כפי שתוכלו להבחין בקלות, את "הקפיטל" מוכרים בחמשים אחוז הנחה,ואת ספרה של איין ראנד במחירו המלא, טבין ותקילין. על מה שוחחו שני הספרים בשעות הארוכות? לדעתי על  אלן גרינספאן, גרינספאן שהיה נגיד הבנק הפדרלי בארצות הברית. גרינספאן זה היה מתלמידיה מעריציה של איין ראנד, ומשנתה השפיעה רבות על פועלו. ישנם לא מעטים המייחסים לגרינספאן, ובעקיפין לאיין ראנד, את המשבר הכלכלי שהתחיל ב 2008, והוא עדיין כאן. בעקבות אותו משבר חזרו במקומות רבים לדבר על מרקס ורעיונותיו. מצד שני, חסידי הקפיטליזם אחרי שהתאוששו קצת, לא טמנו ידם בצלחת. וכך והקפיטל יצא לאו מחדש. (תירגמו מגרמנית: צבי ויסלבסקי ויצחק מן. הקדמה למהדורה העברית החדשה: יפתח גולדמן. הוצאת ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד). ספרה של איין ראנד יצא בתרגום חדש ממש לעברית (תרגמה אינגה מיכאלי, הוצאת זמורה ביתן), גם אני חושב שהקפיטליזם דורש תרגום מחודש לעברית. אגב –  נועם דוד, חבר-פייסבוק שלי אמר למראה התמונה  – "זה מזכיר לי את הציטוט של יאיר לפיד: ״מי שקרא את כמעיין המתגבר בתיכון כנראה לא היה חזק עם המין השני בנעוריו, ומי שקרא את הקפיטל כשהיה באוניברסיטה כנראה גם לא הצליח להשתפר בזה״.

לא חנון ולא במקרה

לא מזמן ראיתי סרט, שנקרא 21 Jump street הסרט, שהוא קומדית אקשן נעורים מספר על שני שוטרים לא יוצלחים שנשלחים בחזרה לתיכון כדי להתחקות אחרי רשת המוכרת סמים מלאכותיים לצעירים. הסרט מצחיק במידה, ומופרך כמקובל. חלק משמעותי מהעלילה מתבסס על הציר שמשמעות ה"חנוניות"  השתנתה בשנים מאז אותם שוטרים עזבו את בית הספר. אם פעם ה"מקובלים" היו אלימים במקצת, ספורטאים מצטיינים שלא ידעו לספור שום דבר חוץ מטאצ'דאונים, הזמנים השתנו, והיום צריך לעודד הומואים, לתמוך  בכדור הארץ וגם להצטיין בלימודים. מקורותי בעולם התיכון מספרים שאכן כך הוא המצב גם כאן, לפחות בחלק מהמקומות.  בכל מקרה, מקריאה בעיתונות הכלכלית והכללית עולה שהיום החנונים שולטים, ודמות הגבר עוברת שינוי משמעותי. צוקרברג הוא לא קלינט איסטווד, ואם נחשוב טוב נזכור שגם קלינט איסטווד הוא מזמן לא "קלינט איסטווד" עם המבט המצומצם. כחלק מהמגמה הספר "יומנו של חנון" זכה להצלחה גורפת בכל העולם, וגם כאן בישראל.  לינקולן פרס, בסדרת הספרים שלו של "נייט הגדול" יוצא נגד הכיוון. הספרים שלו הם על נייט הצעיר, תלמיד בית הספר היסודי, שעדיין חושב שחנון זה לא קול, שללמוד זה לא ממש נחוץ ובנות זה פיחסה. טוב, לא כולן, יש את האחת והיחידה שכמובן לא מתייחסת אליו. נייט הגיבור אינו חלילה בריון בית ספר, אלא לוזר קטן וחביב שראשו בעננים והוא נתקל במורה המפחיד. הספר, כנרמז משמו הוא החלק השני של סדרת נייט, שאף היא כחנון שהוזכר לעיל, זוכה לפופולאריות בארצות הים וגם אצלנו. הספר חביב ביותר, משעשע למדי ומרדני במידה הנכונה. כלומר לא כזו שתגרום להורים להחביא אותו במדף העליון. (מטאפורית כמובן. אני בספק אם היום, עוד יש דברים שמחביאים במדף העליון.)

ועוד מלה על סוגת הקומיקס. זאת נתפסת לפעמים כ"לא רצינית" ו"לא ממש ספר". אז קודם כל – לא נורא. אפשר לקרוא גם דברים שהם "לא ממש". חוץ מיתרונותיה בתחום השעשוע הלגיטימי.  היא סוגה נוחה במיוחד לילדים ונערים עם קשיי קריאה שדפים לבנים מלאים מלים מטילים עליהם אימה של ממש.

כולם יבואו לפה

יש טקסטים שעשויים להזמין את גוגל, ומשם נחלים של קוראים שחיפשו משהו אחר. כך למשל, הספר החדש של ליהי חנוך, הנקרא "בעירום מלא" שיצא בסדרת "ליריקה" של ידיעות ספרים. "בעירום מלא" הוא כמובן מטאפורה למצב הנפשי וההתכוונות מאחורי הספר ובתוכו. ליהי חנוך היא תסריטאית-במאית ומשוררת, הזכורה גם בתור אמא של מאיה, שגם היא נמצאת כאן. הספר כתוב כיומן בגוף ראשון. ספק פרוזה, ספק שירה. כמו למשל, קורות היום השני בנובמבר:

2בנובמבר

הרופא לא אמר.ממשיכים לשלול.

לרגע נבהלתי.

אני יוצאת להלחם עלי.

שוב לשון של קרבות.

ליהי חנוך כותבת על החיים בין לבין. בגיל בו הילדים גדלים ואת נהיית לסבתא, וההורים כבר לא במיטבם הולכים להם ונמוגים. וגם מסביבך, אחרים שצעירים מכדי לחלות, גופם בוגד בהם, והמטוס שלהם מתרסק באמצע הטיסה.

מה אני אקרא בחג

אני אקרא את "במופלא ממני" ספרה החדש של הסופרת אמונה אלון, שיצא רק השבוע. (כנרת זמורה ביתן). "במופלא ממני" מתכתב עם הסיפור הנהדר והנורא של ריש לקיש, השודד שחזר בתשובה וסופו שיצא מן העולם בצער בלי שיותיר אחריו מאומה, ועל שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו. ואת ספרה החדש של עלמה גניהר "ג'י פי אס" (עם עובד) הנוגע באופן אקטואלי מתמיד בסיפורם של הפליטים שבתוכנו.  וכמובן, את מגילת רות הישנה והטובה, ממואב ועד בית לחם.