שבוע הספר 2012 פרק א – הבלוג של גלעד סרי-לוי

בשנה שעברה כתבתי כך:

כמדי שנה, בין חג השבועות לטור דה פראנס מגיע למקומנו שבוע הספר. בשנים האחרונות נוהגים להשמיץ קצת את היריד, כי הוא לא מה שהיה פעם והיום יש הנחות כל השנה. השנה גם נמשכים הוויכוחים על "החוק הצרפתי". אני לא יודע מה להגיד בעניין הזה, כי אמנם צריך לדאוג שהסופרים יתפרנסו, אבל אני לא קורא צרפתית בכל מקרה.

הויכוח אודות החוק טרם נשלם, ואף זכה לעידוד השנה סמוך לשבוע הספר. למרות שיחות שערכתי עם סופרים ונשות הוצאה לאור, אני לא בטוח שהבנתי כיצד יתרום החוק המוצע ל"בעיית הספרות", האם הכל באשמת סטימצקי וצומת ספרים או אולי מה שהם באמת מציעים הוא שאנשים (אחרים) יכתבו פחות ספרים. כך או כך, בענין אחד אני מסכים איתם ועם אריק איינשטיין – אסור לשכוח את הספרים הישנים. ולכן אפתח את סדרת שבוע הספר שלי בפרויקט ספרים שיצאו לאור בשנים הקודמות.

שלשת הראשונים יהיו להיטי הבלוג. הספרים אותם מחפשים הכי הרבה וקוראים את הביקורות שלי.

הראשון הוא "מקימי" של נועה ירון-דיין (הוצאת עם עובד). לא אהבתי את הספר, וזאת בלשון המעטה. לטעמי הוא קרוב יותר למניפסט מטיפני מאשר לספרות. ואפילו אמרתי בזו הלשון

נראה כי כל הדמויות בספר נמצאות שם בעיקר כדי לשחרר רפליקות מתוזמנות היטב לחיזוק התיזה הברסלבית.
הסיטואציה הבסיסית – שינוי זהות קיצוני יכולה להפוך לספר עמוק מטלטל ומעורר מחשבה. ספר שיעשיר את חייך בתובנות על האדם ונפשו, היא גם יכולה להיות דיון תיאולוגי מעמיק, הזדמנות לחשוב על האדם וייעודו. אך אין כאן לא זה ולא זה.

עמדתי הנחרצת לא פגעה במאומה במכירות הספר, כמובן. הספר הפך לרב מכר וזכה לחיבוק אוהב מחוגים דתיים שונים. קיבלתי הרבה מאד תגובות, בבלוג ובפרסום בNRG מעריב, שסברו ההפך. היו גם כמה שהזמינו את אד הומינום לחבוט בי קצת. אצטט אחד בהמנומסים שביניהם, שכתב/ה טל:

מאד אהבתי את הסיפור חיים של עלמה (נועה ירון – דיין)הספר כתוב בשפה פשוטה, קליל לקריאה, סיפור מאד מרגש, הכי אהבתי את הקטע שהיא מנהלת שיחה עם המכר של אבא שלה (חרדי שחזר בשאלה) קיבוצניק שמטרתו להוריד אותה מדרך המלך,ומנסה לקרר לה את האמונה.אבל נועה בסיעתא דישמייא לא נשארת חייבת ונותנת לו "בראש" כמו שאומרים. רק שתדעו לכם עם ישראל היקרים כל יהודי באשר הוא, לחזור בתשובה זאת זכות מאד מאד גדולה!!!!!!!! נועה אשרייך ומה טוב חלקייך שזכית לחזור בתשובה, תצליחי ותעלי מעלה מלעה בקדושה וטהרה ובעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יחזיר את כל עם ישראל בתשובה שלמה!!! ישר כוח גדול נועה

הלהיט השני (לא בדירוג – בגלל מעבר פלטפורמות של הבלוג אין לי אפשרות אמיתית להשוות) הוא "מצרפי המקרים" שכתב יואב בלום (הוצאת כתר) אותו קראתי בענין רב, אך סיכמתי ואמרתי

בלום נע בשני הצירים, ומנסה לאחד אותם בסופו של דבר לעלילה אחת המתכנסת לסוף הולם. בדרך מעורב גם רוצח שכיר, חבר דמיוני, ואוטובוס. הספר יכול להיות מסווג כמדע בדיוני, ריאליזם פנטסטי, אפשר גם לומר שהוא סיפור אהבה נוגע ללב. אני יצאתי ממנו ברגשות מעורבים, אולי בגלל הדעות הקדומות בגילוי הנאות, אולי סתם הזדקנתי.

TJ HANSON ראתה את הענין קצת אחרת ואמרה

הספר שהכי נגע לליבי בתקופה האחרונה. עמוק, סוחף אותך למקומות הכי גבוהים ומוריד אותך בבת אחת למקומות הכי נמוכים ושוב… ממש כמו החיים. והסוף…. הסוף הוא רק ההתחלה הנפלאה של החיים (: חובה לקרוא ולשמור ליד המיטה (:

גם הספר הזה היה לרב מכר, ככל הידוע לי.

הספר השלישי הוא דווקא ספר שירה "לא מעודן" שכתבה סיגל בן יאיר . אזכיר לכם שוב מתוכו את השיר הנפלא הזה, על המזכירה המושלמת, חלומו של כל כלכלן ואיש ניהול עסקי מתוחכם –

מזכירה

אֲנִי מַזְכִּירָה דּוּ-שֻׁלְחָנִית, מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתֶם
מַזְכִּירָה דּוּ-שֻׁלְחָנִית כָּמוֹנִי, אַ-רַגְלִית. אוֹ בְּאַנְגְּלִית
לֶגְלֶס. דֶּגֶם 803 מק"ט 12985. מֵעוֹלָם לֹא קַמְתִּי
מִן הַמִּכְתָּבָה. הַבִּיטוּ עָלַי מִדֶּלֶת מס' 1918, קוֹמָה
מִינוּס שָׁלוֹשׁ, כֻּלִּי שֻׁלְחָן וְגַף-מַדָּף הֶקֵּפִי מְדַפְדֶּפֶת
בִּמְהִירוּת מִמָּתְנַי וָמַעְלָה. אֲנִי, אִשָּׁה-שֻׁלְחָן, יֵשׁ לִי אַגָּן
מֻבְרָג, כִּידוֹן וּמִמֶּנּוּ מָעֳבָרוֹת פְּקֻדּוֹת סִיבוּב כִּיפוּף הַקְלֵד
הַדְפֵּס. בִּשְׁנֵי עֳתָקִים בְּבַקָּשָׁה, 180 מַעֲלוֹת שֶׁל יְעִילוּת
וּמֵאֲחוֹרַי כָּךְ מְסַפְּרִים, תְּמוּנַת נוֹף נִפְלָאָה. אֲגַם צָלוּל
צְבִי וּשְׁקִיעָה. בְּשָׁעָה חָמֵשׁ וַעֲשָׂרָה, בַּחֲשֵׁכָה,
אֲנִי מַצְמִיחָה אֶת רַגְלַי מֵחָדָשׁ פְּרָס לָעוֹבֵד הַמִּצְטַיֵּן.
מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתֶם אֶת רַגְלַי הַקְּטַנּוֹת, הַמִּתְאָרְכוֹת
נִטְרָפוֹת, עִם אוֹר פְלוֹרוֹצֶנְט רִאשׁוֹן שֶׁל בֹּקֶר

האחרון ברשימת להיטי "ספר חברה תרבות" הוא ספר שלא כתבתי עליו ביקורת כלל וכלל, משום שלא קראתיו. הספר הוא "בתורתו של ר' גדליה" שנכתב על ידי הרב יצחק שילת, אזל מן השוק, בשל התנגדותם של גורמים חרדיים שונים לתוכנו, הנתפס כחתרני למדי. בהסכמת המחבר עותק ממנו נמצא בבלוג שלי וניתן לקרוא ולהוריד את הספר כאן. ( המחבר מרשה גם להדפיסו כל עוד זאת לא למטרות מסחריות.) כמעט בכל יום מישהו מוריד עותק, ואני מניח שרבים מהם מסתובבים להם בעולם.

אתם מוזמנים לקרוא עוד בבלוג שלי, שרובו מוקדש כידוע לספרים, אם קצר זמנכם ראו את מדור ההמלצות הקצרות, ואפשר גם לראות גם ברשימת הקישורים למטה את סקירות שבוע הספר מיום היות הבלוג הזה לעם. אך לפני שאסיים אזכיר ספר אחד, שיש לי סימפטיה מיוחדת אליו. ספר שכתבה ידידה ותיקה שלי, ואותו פגשתי לראשונה עוד כשהיה "כתב יד" ,כפי שמכנים עדיין בחיבה אנכרוניסטית אסופה של קבצים ממעבד תמלילים. הספר הוא ככה נראית גאולה שכתבה חיותה דויטש (הוצאת ידיעות ספרים), ולצערי לא זכה להיות רב מכר עדיין. הספר הוא אסופה של תשעה עשר סיפורים קצרים, נכתב במשך כעשור ויצא לאור ב 2009 .

גיבוריה של דויטש, שאחדים מהם חוזרים ומופיעים בין סיפור לסיפור, נעים על הציר של אהבה נכזבת וחיים אלטרנטיביים. מה היה אילו היינו אנשים אחרים, עם החלטות אחרות בנתיבי חיים משמעותיים. לו באותו רגע היינו נענים לצו הלב, האם היה טוב יותר היום? גיבוריה הנבוכים במשעולי הזמן – יש מהם המנסים להיחלץ, אך רבים נשארים באותו מקום שהיו. בתוך המשלימים עם בחירותיהם יש שמוצאים בהן חן עמום שיש להבריק אותו מעט והוא ינצוץ שוב, ואחרים מתוך ייאוש וחוסר יכולת לשנות את חייהם נותרים תוהים על הראשונות. מעדיפים לבשל נתחי הודו בשמנת מתוקה. לא כשר, מתריס ומטריד, אבל מכוסה במתיקות חלבית, משלימה ונכנעת. דויטש כותבת בעדינות, ואינה באה בטרוניה עם בריותיה, אבל עצב דק מן הדק שרוי על הספר ועל גיבוריו, כביכול תוהה המחברת על מה ולמה היו הדברים הללו. אין הרבה גאולה ב"ככה נראית גאולה" בוודאי לא כזו של דם ואש ותמרות עשן. ….. ב"ככה נראית גאולה" היא אינה מבקשת להתווכח ולשכנע. דויטש מנסה, מה שעשו – תודה לאל- רבים רבים לפניה, לספר סיפור. פשוט סיפור. על אנשים אמיתיים, שיש להם חיים אמיתיים. הם אוהבים וכועסים שמחים ועצובים ומתמודדים עם האמת והשקר שבעולם. ואכן, באמת ובתמים – ככה נראה סיפור.