הפריווילגים

או איך להתנהג למי שהוא לא בדיוק אתה, אבל מנסה להיות בעדך – תגובה אפשרית לפוסט אני מודע/ת לפריווילגיות שלי מה עכשיו ולעוד כמה שלא אמנה אותן כאן.

אני גבר, הטרוסקסואל, אבא, אקדמאי, נשוי, עם משרה קבועה, סבא, ממושקף עם קרחת מתקדמת.  עברתי סוציאליזציה לרוב התפקידים האלה, ואני גם בגילי.

כל אלה הן עובדות ביוגרפיות, היסטוריות, ביולוגיות, חברתיות ומה שתרצו. חלק מהסטאטוסים האלה הם תוצאה של דברים שעשיתי, אחרים הם בזכות ההורים שלי, הפטריארכיה, המבנה החברתי וכל החבילה. אני יודע את זה, אחת מהפריווילגיות שזכיתי להן היא ללמוד באוניברסיטה שנים הרבה. נכון, אני מודה, לא כל מה שעשיתי בחיי היה רק טוב וחסד לכל האנשים. ויש דברים שמוטב היו שלא יעשו, ואחרים שאני מבין היום שהיה עדיף לעשות אותם אחרת. אבל בכך, נראה לי, איני שונה מאף אדם שעבר את גיל חמש. כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא.

אבל, כשאני מבקש לעשות משהו, או אפילו רק לשוחח על עניני צדק חברתי, אפליית נשים או כל דבר חשוב אחר, עם אקטביסטים ופעילים אנא אל תטיחו בפרצופי את כל העוולות וכל הפורענויות המתרגשות ובאות לעולם. אל תגידו  לי לסתום , ותסבירו שאין לי זכות לומר כלום כי אני גבר, הטרוסקסואל אבא, אקדמאי, נשוי וכו'. ואל תבקשו ממני להצדיק דעות של אחרים, שנדמה לכם שאמרתי אותן רק בגלל שאני גבר, וממושקף.

זה לא נראה לי כל כך הגון, ובוודאי לא אסטרטגיה שימושית מבחינתכם. והטיעון המשונה ש"המהפכה לא תהיה נחמדה" לא יכול להסביר סתם גסות רוח, בטח לא נגד מישהו שבעקרון – בעדכם. אז אם יורשה לי לצטט קלישאה מועילה – זכרו כי בעולם הזה כדאי לרכוש ידידים, שהרי השונאים באים כבר מעצמם.