סמארטפון דגם Biafra 3

לפני חודש או חדשיים קיבלתי מייל בדואר הפנימי בעבודה. האחראית על עניינים שכאלה סיפרה לי שבעוד חודשים או שלושה יגיע הזמן להחליף את הפלאפון. המעסיקה שלי באדיבותה מעניקה לי פלאפון, שאדבר בו עם חברי לעבודה ואשלח להם סמסים לספר איך התקדמתי היום. דברים כאלה. ומדי פעם מסתיים החוזה וצריך להחליף. אם צריך, אז צריך. אמרתי לעצמי.

בשנים הקודמות אנחנו שילמנו פרוטות, חיני חינם ממש. שאר הלקוחות, לעומת זאת, לקחו עוד משכנתא על הבית כדי לשלם את חשבונות הסלולאר שלהם, אממה – המסיבה נגמרה. בטח קראתם בעיתונים. וכל אחד, אפילו אם הוא לא מהמחוברים של רולניק, יכול לדבר כאוות נפשו.

אז אם ככה – בתכנית החדשה הספק ישלם לנו כפי יכולתו. נשמע הוגן, לא?

אז זהו שלא. המעסיקה אמרה שהיא מוכנה להשאיל לי פלאפון, לשלושים חדשים. ואני אדבר, ואשלח סמסים, ומיילים, ותמונות של חתולים. רצוי בעניני עבודה אבל לא בהכרח. לא בכל היקום המוכר, רק עם  מי שנמצא על כדור הארץ. ובעוד שלשים חודש, בדיוק, אחזיר. בתמורה לזה עלי לשלם מאום וכלום. זה קרוב למה שאני הצעתי. לא מספיק, אבל קרוב.

אה. ויש עוד הצעה. אני יכול לקבל סמארטפון מתקדם ומהיר מאד. (היא לא הסבירה איך אתפוס אותו, אבל זה ענין אחר). תמורת מאה שקלים, שאשלשל  מדי חודש בחודשו לקופתו של הספק שלנו. מה לעשות, בן אדם צריך להתפרנס. עכשיו עם כל בעיות הגמישות בשוק העבודה.

ישבתי וחשבתי. ואז נפל לי האסימון. המסקנה הראשונה שאני משתמש בערך בארבע אפליקציות. WAZE בשביל למצוא את הדרך למשרד אחרי חופש, WHATSAPP בשביל לשאול את הילדים מי בא לשבת, עוד אחת בשביל להקליט הרצאות ואחת לאופניים. אה, ואני גם רוצה כרטיס זכרון גדול שאוכל לשמור עליו את סרטי הוידיאו של מייקל סנדל ופודקאסטים של ייל והאוניברסיטה הפתוחה והחדש של קרן פלס. וחוץ מזה – לדבר ולשלוח סמסים יש בכל טלפון, אפילו  ציבורי. טוב. ציבורי לא.

המסקנה השנייה היא ששלשת אלפים שקל זה הרבה כסף. מחובר או לא, יש דברים יותר טובים לעשות עם סכום כזה. אפשר למשל לקנות עראק לאיזה בלוגר צמא, או לתרום לסופר שצריך קצת חופש איפה שהוא.

חמוש בתובנות האלה החלטתי שאני אקח לעצמי, בהשאלה, את הסמארטפון שלא עולה כלום. אם מתי שהוא אתחרט, אלך לקנות לעצמי משהו נחמד שלא יהפוך לדלעת בעוד שלשים חדשים. (סליחה בלוגר וסופר, מצטער). וחשבתי לקנות אנדרואיד. שנים לא היה לי נעים מסטיב. אבל הוא מת, אז בטח לא כל כך אכפת לו עכשיו.ליתר בטחון בדקתי  באינטרנט , לראות מה כתוב על המכשיר של סוני. באתר שלהם היה כתוב "לך על גדול ובהיר עם טלפון ססגוני" לא לגמרי הבנתי, אבל היה כתוב גם "טלפון Android מסוגנן עם תאורה ייחודית להתראות מדיה חברתית." באמת שנמאס לי מפייסבוק. מה ששכנע אותי סופית זה המשפט "תראה הכל, חד וצלול במסך 4 אינץ’ גדול.". הרבה זמן יש לי בעיות עם אותיות קטנות. (מתחת לפונט 28, אני מתכוון). אז באמת יפה מצידם. ובכלל, לטלפון הזה יש מסך 4 אינץ' גדול. לא כמו לפושטים שיש להם מסך 4 אינץ' קטן.

וכך חלפו להם ארבעה חודשים בערך וקיבלתי הזמנה לבוא עם שחר למסיבת ההחלפה. כשהגיע תורי, הבחנתי במשהו משונה. על השלחן היה אקווריום ובתוכו סמארטפון. אני די משוכנע שהיו שם גם דגים. פחחח, הם חושבים שאני משתכנע מדברים כאלה. אני יודע שהמים האלה לא אמיתיים. בכל מקרה, החזקתי חזק את שלי, ככה ליתר בטחון.

טוב, גלעד, החלטת כבר לאיזה פלאפון אתה רוצה לשדרג?

שום דבר. אני רוצה את ההוא שלא משלמים עליו.

הנציג החוויר. אבל יש לנו פה אייפון 5, וגלאקסי 4, ומשהו אחר 3 ! ובכלל, היה לך אייפון עד עכשיו.

תשמע משה, אמרתי לו. אתה לא מציע לי לשדרג. אני בכל מקרה לוקח חדש. או בחינם, או בתשלום. ואני יודע חשבון אני, בתשלום יותר יקר מבחינם.

אבל תראה, הפלאפון הזה שאתה רוצה, הוא לא כל כך טוב. אני יש לי כזה, והוא נתקע. והוא גם נרטב במים. ולאחותי מכרתי כזה, לא התחתנה עשר שנים.

דבר ראשון, אמרתי, תשמור על הטלפון שלך שלא ירטב. דבר שני, אתה רוצה להגיד לי שאתה מוכר למעסיקה שלי טלפונים לא טובים? ה' ישמור ויציל?

לא, מלמל הוא. הוא לא טוב במובן הטוב של המלה. וחוץ מזה – תראה מה כתוב בשלט פה.

אסור לעשן? שאלתי.

לא, השני.

אה, זה שכתוב בפונט 96 שאי אפשר להתחרט? בסדר.  בוא נתקדם, אמרתי לו בעדינות. תעטוף לי איזה סוני J , ונפרד כידידים.  כי סוני יש להם שם מוצר אחד, עם אותיות. הכי שווה זה Z. אז אחרי ששרתי לי את השיר A B C D E F G , הלכתי על J. נשמע לי ככה באמצע – סביר ובינוני.

יופי, אמר משה. ידעתי שתשתכנע. סוני Z יעלה לך מאה שקל בחודש + כליה ימנית.

Z ! אמרתי לו. אני רוצה את הJ. תארוז לי, ויאללה נתחיל לעבוד היום.

משה היה המום. תן לי רגע, אנא אקרא למנהלת. שושי!, יש פה מישהו שרוצה סוני J.

דממה. כל המוכרנים הפסיקו למכור. המחשבים הפסיקו לחשב. הדגים הפסיקו לשחות ליד הפלאפון. הושלך הס. רק זבוב אחד, חרש ככל הנראה, המשיך בעניניו השוטפים.

שושי הגיעה בריצה, עם שלשה מאבטחים. אחד שמן, אחד רזה ואחד קרח. הם גררו אותי לחדר השני, הושיבו אותי על שרפרף נמוך והאירו לי בפנים עם אפליקצית הפנס של גאלאקסי.

השמן נתן לי בעיטה. הקרח אמר לי בשקט – אז אתה לא רוצה לשדרג. אה. אתה רוצה להוציא אותנו מהביזנס. תגיד, מי שלח אותך, מי?

אף אחד. אמרתי. זה פשוט יק..

השמן נתן לי עוד בעיטה ושתי סטירות.  הקרח צעק. מה יקר, מי יקר. תגיד תודה שאתה מחובר. אתה יודע שלילדים בביאפרה אין אפילו את זה. הרזה צילם והעלה לאינסטגרם.

אבל אני לא צריך. ואני בכלל לא זורק צפורים על חזירים. של מי הרעיון הטפשי הזה.

פלאסק. מה צריך, מי צריך. אתה חושב שאני  צריך את המכשירים האלה? מישהו צריך אותם בכלל? אבל זה החוק אצלנו. כל שנתיים. אי אפשר אחרת.

וככה זה נמשך. ואז עלה לי רעיון. התחלתי להשמיע להם את הספר המוקלט של האוניברסיטה הפתוחה. כשהגענו לג'רמי בנתהאם, הם כבר ישבו בצד ובכו ביאוש. יצאתי. קניתי סוני J. ברחתי מהר, לפני שהרזה יעבור לפייסבוק ואז כולם באמת יראו את התמונות ולא רק יגידו שראו.

===

בלילה חלמתי על כבשים חשמליות.