פרק חדש ב"סדרה הכלכלית של ספר חברה תרבות". אמנם הבטחתי בטור הקודם שנדבר על קרנות נאמנות, אבל קודם לכן, ובעקבות פניות שהגיעו אלי, אני מבקש לערוך דיון מהותי בסוגית "החינוך הפיננסי" והצרכנות הנבונה.
בתקופה האחרונה מדברים הרבה על "חינוך פיננסי". וכך למשל כתוב בויקיפדיה "חינוך פיננסי הוא פעילות של חינוך, הדרכה והפצת מידע שמטרתם יצירת אוריינות פיננסית בקרב יחידים ומשפחות, על מנת שינהלו טוב יותר את פעילותם הכלכלית." האם זה המצב?
יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. יש ויכוח. ולכן עלינו לברר מה העמדה המקדמית שאיתה ניגשים לנושא הפיננסי. יש שיטענו שהנושא הזה חשוב ומורכב, וחובה על כל אדם מישראל שישלוט בו כהלכה. והכוונה לא רק לעניני בנקאות וכספים, אלא גם לאחותו הותיקה יותר והיא "צרכנות נבונה". על פי גישה זו עומדות בעולם מגוון אפשרויות, והצרכן צריך לבחון בשום שכל את מה שטוב לו מתוך כל העולמות האפשריים. אם רצית סיכון, הרי הוא לפניך. אם בחרת לקנות מוצר "פרימיום" ולשלם פי עשר – כה לחי. לך בדרכך זו והושעת את הכלכלה. דרך זו לראות את הענינים היא תוצאה של הגישה התיאורטית שבבסיס התפיסה הכלכלנית הרווחת. מקובל לקרוא לה "תאוריית הפעולה הרציונלית". על פי התאוריה הזו, היחיד בעולם הכלכלי ניצב אל מול אפשרויות שונות, הוא יודע מה העדפותיו ומדרג אותן, וכשהוא נעזר בידע רב שיש לו על האפשרויות השונות הוא בוחר בדרך הפעולה שתביא אותו להעדפה שבחר. ועכשיו, מאחר שאנחנו יודעים שלאדם יחיד הפועל בשוק כלכלי אין ידע מידע מספיק, וגם לא ידע שיאפשר לו לעבד זאת ולכן אנחנו נעניק לו "חינוך פיננסי" שיאפשר לו לגשר על הפער. התיאוריה הזו מטילה אחריות רבה על הפרט, שצריך לרכוש לו "אוריינות", ממש כמו קריאה וכתיבה. ואם לא עשה כך, ובכן, חבל.
ישנו גם מחנה תיאורטי אחר, וסבור שהתאוריה הזו, על אף קסמה הרב, לא מתארת נכונה את המצב הממשי. ראשית, מחקרים רבים נערכו והדגימו את חוסר היכולת האנושית לבחור נכון בין העדפות, גם כשהן פשוטות באופן יחסי. שנית, אין אפשרות מעשית לאף אדם להשיג ידע מספיק. ובנוסף, גם אם ננסה לתמוך בתיאורית הבחירה הרציונלית כמודל, היא אינה מתארת היטב את מעמדו של היחיד בכל הקשור לצרכנות פיננסית או אחרת. כיום, ישנם מנגנונים מפורשים שעושים ככל יכולתם לטשטש, לבלבל ולהקשות על מי שמנסה לבחור באופן מושכל כדי להפיק לעצמו את מירב התועלת. מומחים לדבר עושים ככל יכולתם להפריע ל"צרכן הרציונלי" להחליט באופן רציונלי, ועל מגבלותיו כבן אנוש הם עורמים עוד ועוד קשיים באופן מתוחכם במיוחד. ולא מדובר בגישה קונספירטיבית, אלה עובדות ידועות ומוכרות לכל מי שפרנסתו בכך, והעוסקים בתחום אפילו משתבחים בהשגיהם בתחום הונאת הצרכנים. נכון, הם לא משתמשים במונח "הונאה", ומעדיפים לקרוא לזה "חינוך השוק", או סתם "מיתוג". אבל אין צורך בתחקיר אמיץ כדי לגלות את השיטות, או בחשיפת הפרוטוקולים של זקני השיווק, די לכם שתקראו את מדור השיווק בעתונים כלכליים, או את ספרי הלימוד במנהל עסקים. הכל כתוב שם, הכל לאור השמש. הם אפילו מחלקים זה לזה פרסים שעם קצת יצירתיות היו קוראים להם "ערמומי החודש", ו"כזבן השנה". דוגמה בולטת ומוכרת לכך היא השיטה בה נבנו עד לאחרונה המסלולים לחיוב בחברות סלולאריות בישראל.
על פי גישה זו, החינוך הפיננסי יחד עם החינוך לצרכנות הנבונה נותן בידי האזרח כלי נשק חלוד וחבוט, כדי להאבק בזירה בה אין לו כל סיכוי לנצח. והמוסדות וההסדרים החברתיים בנויים כך שלא יהיה לו סיכוי לנצח. כי אם כולם יהיו צרכנים נבונים, הכלכלה שלנו תקרוס. ואני לא מפריז, ואפילו לא במעט. הכלכלה בת זמננו מבוססת על צמיחה מתמדת. אם אנשים יפסיקו לקנות מה שמשכנעים אותם, ויקנו רק מה שהם צריכים, הצמיחה תפסק. בנוסף, בכל מה שקשור להתנהלות פיננסית, יאמרו המבקרים כי ההסדרים החברתיים והכלכליים של תקופתנו, בנויים כך שיש עדיפות בלתי סבירה לטובת מי שמנהל פיננסים. המגזר הזה מתעשר מאד, על חשבון מגזרים אחרים בכלכלה. ביקורת זו אינה רק מהצד השמאלי של ההגות הכלכלית, וישנם לא מעט הוגים קפיטיליסטיים ימנים שסבורים שהמערכת הבנקאית של היום אינה אלא הונאה:
[youtube=://www.youtube.com/watch?v=h2lZtDpoSwg&w=560&h=315]
אחרים, כמו פרופ' ביל בלאק, מהקרימינולוגים הפיננסיים המובילים בעולם, יטענו שהמערכת הבנקאית נגועה בשחיתות אישית חמורה:
"זה סקנדל מוחלט שאף לא בכיר אחד מוול סטריט, אף לא אחד מהאנשים שהביאו למשבר האחרון, למגפה הפיננסית ההרסנית בהסטוריה, נתבע, שלא לדבר על לשבת בכלא", אומר בלאק. "זה המשבר הראשון שמתייחסים אליו כמשבר שנולד מעצמו. כשחושבים על זה, זה די מדהים. מדובר בהתעלמות מההיסטוריה של משברים קודמים, מהלקחים של כלכלנים זוכי פרס נובל ומכל הקרימינולוגים שהזהירו מפני המצב הזה".
ולכן הפתרון המתאים לבעיות הפיננסיות של העולם אינו חינוך פיננסי להמונים, אלא רפורמה משמעותית בדרך בה מתנהלת המערכת הפיננסית העולמית כולה.
לסיכום הדיון – הגישה הנקראת "חינוך פיננסי" אינה שיטה מקצועית ניטרלית, נטולת אידאולוגיות והשלכות פילוסופיות וחברתיות מרחיקות לכת. יש התומכים בה ויש מתנגדים לה. כך או כך, עד שיתוקן העולם, כדאי להתמצא במה שקורה בו עכשיו. ואני מנסה לתרום את חלקי הצנוע כאן בבלוג שלפניכם.
לא חושבת שהטיעונים נגד חינוך פיננסי מחזיקים מים. נכון שאנחנו כבולים למערכות גדולות מאיתנו אבל גם אם בסוף יחסי הייצור יכריעו את הכלכלה כפי שאנו מכירים אותה חינוך פיננסי נותן לך כלים להחזיק ראש מעל המים ולפחות ייתרון יחסי על האחרים. גם אם בגדול אנחנו מסוגלים להפיק פה ושם תהליכי קבלת החלטות מזעזעים מבחינה רציונלית אם חונכנו להכרת המקומות בהם מפסידים כסף סתם יהיה לנו יתרון.
העברתי פעם שיעור שנתי בכלכלה לתלמידים שהתגייסו לצבא לאחר מכן. לימדתי אותם כל השנה על צמיחה, שוויון ועוני והקדשתי כל שנה שיעור אחד למה עושים עם כסף. לימדתי דברים טיפשיים כמו על הנטייה של ביטוח לאומי לשלוח לך מכתב בגיל 25 שאומר שלא שילמת להם על החודשים אוקטובר עד דצמבר לפני 4 שנים ולכן יש לך קנס מצטבר של אלפי שקלים וגם לפתוח מכתבים ישר כשהם מגיעים אליך ולתייק וכאלה. נראה לי שמי ששמר סיכום של השיעור יצא נשכר בטווח הקצר, גם אם בטווח הארוך עדיין הבנק יעשה עליו קופה.
זה לא בהכרח סותר. גם נשק חבוט וחלוד יכול לעזור, לתקופה קצרה, והוא יותר טוב מכלום. רק שלפי הביקורת, זה כמו לבנות בית חולים מתחת לגשר.
יותר טוב מכלום זה טיעון חזק בעיני בעד חינוך פיננסי. בפוסט הצגת את זה בין בעד לנגד עם טיעונים לשני הכיוונים ונראה לי שהבעד לוקח.