העיסוק האינטלקטואלי שלי הוא בתחום סוציולוגיה של הידע, ואני מתעניין במיוחד בתרבות ובשיח הקפיטליסטי של היום. אחת הנקודות המרתקות של העיסוק האינטלקטואלי בתחום הוא הסטריאוטיפים על מי שעוסק בו. כל מי שמבקש לערוך עיון ביקורתי במקומם של הכלכלנים בחברה מתויג כ'סוציאליסט' במקרה הטוב וכפופוליסט בור במקרה הנפוץ יותר. אתן לכם דוגמה לתגובת פייסבוק שקיבלתי

וואו… מת על הביקורות הכלליות כנגד הכלכלנים. סתם ביזבוז זמן. גלעד, תציג דוגמה שמבוססת על סוגיה קונקרטית, ששם כלכלנים אומרים כך אבל הם מפספסים בגלל שכך וכך. אני כל כך הרבה פעמים נתקל בזה שאנשים מעלים כל מיני טענות כלליות לא מבוססות לרוב או ממש שגויות.

אנסה כאן ממש בקצרה להסביר  מה אני רוצה ומה יש לי להגיד ואולי תשתכנעו למה זה לא בזבוז זמן, ולכל החרוצים ינעם.

לשאלת רבים, בפייסבוק ובחיים. אני מעולם לא טענתי שהכלכלה אינה 'מדע' ובכלל זו לא שאלה חשובה בעיני. כלכלה היא אחד ממדעי החברה, כמו סוציולוגיה דמוגרפיה ומדעי המדינה. אני גם לא 'עוין' כלכלנים. יש ביניהם אנשים טובים ונחמדים וגם כאלה שהם ממש בסדר. הענין הוא הכלכלה כתחום ידע והדרך בה הידע הזה מופעל. אחת התופעות הבולטות בעשורים האחרונים היא עלייתה של הכלכלה  בשיח הציבורי, והיא נתפסת כ'סופר מדע'. מין דיסציפלינה חובקת כל שיכולה להסביר את כל העולם החברתי. וזאת למרות שתפיסות כלכלניות על דרך הפעילות האנושית רחוקות מרחק רב מהידע שנצבר במדעי החברה האחרים. כך למשל על פי בסיס התפישה הכלכלנית האדם מוצג כ'אטום חברתי'. מכונה רציונלית השוקלת תועלת ובוחרת מתוך מספר רב של חלופות. תיאור זה שונה בצורה קיצונית מהדרך בה מדעי החברה מתארים את מקומה של החברה בחיי הפרט. וכך, בתוך השיח הכלכלני יש 'שוק נישואין' ויש 'שוק עבודה' בלי לדבר על מוסדות חברתיים כמקובל בסוציולוגיה של זמננו וכל בן אדם מנסח 'פונקציית ערך' בלי לדבר על הטיות קוגניטיביות הנחקרות בפסיכולוגיה. ובכל זאת. כלכלנים נתפסים כאורים ותומים לכל דבר ועניין.

סוציולוגיה של הידע מבקשת לראות כיצד מופץ הידע הכלכלני, איך הוא מתורגם לפעילות. ניתוח שיח יבקש לבדוק למשל מה התפיסה הפופולארית של הכלכלה, כיצד היא מופעלת באתרים שונים. (ממשל, פוליטיקה, תאגידים), באיזה אופן מובנית הכלכלה כתחום ידע ואיך היא משמשת כלגיטימציה לפעילות הכלכלנית. השאלה מה היא 'באמת' היא חלק מהדיון, ולא עיקרו. כאשר אני טוען שיש בכלכלה ממד אידיאולוגי אני מתכוון לפרקטיקה של הכלכלנים והדרך בה הם בוחרים לפעול. אתן כמה דוגמאות למושגים כלכליים ואיך הם הופכים בשיח הציבורי והכלכלני לפרקטיקות מבוססות אידיאולוגיה שלכאורה נשענות על ידע מדעי "מוצק".

הכלכלנות של היום נותנת הצדקה אידיאולוגית להתנהגות אנטי סוציאלית. היא לא מסתפקת בטענות של אדם סמית המתארות את התועלת המצטברת מפעילויות של אנשים הדואגים לעצמם, אלא מעלה על נס התנהגות שכזו. תרדוף תשיג ואל תחלק את השלל. וכך, מושגים כלכליים הופכים לדרך להצדיק פעילות בתוך המבנה החברתי כלכלי, או כהסבר לשינויים דרמטיים בו. אפשר להבין פיטורי עובדים במפעל מפסיד, אבל הגדרת 'יעילות' כערך עליון תיתן הצדקה לפיטורי עובדים גם כאשר החברות בהן הם עובדים מצליחות מאד.  הגדרת יחסי העבודה כ'שוק' משמעותה הצגת כל יחסי האנוש במסגרת התעסוקתית כיחסי מסחר בלבד, ומכאן גם היא מצדיקה העדר כל מחויבות כלפי עובדים.
'שוק חפשי' הוא מודל תיאורטי מופשט, שיש לו ערך הסברי מסוים. היום הוא מוצג בשיח הכלכלני כשילוב של "מצב הטבע" הקדמון ובד בבד חזון אחרית הימים. דבר שלא יכול להתקיים, אבל משהו שאנחנו "צריכים" לפעול להתקרב אליו ככל הניתן. וכך מתבטלת כאילו מאליה  השאלה האם ניסיון להפוך תחום מסחרי ל'שוק חפשי' אפשרי בכלל ואם יש בכך תועלת, ומה שיותר חשוב היא משמשת כלי לניתוח כל החברה כ"שוק" ומתוך כך הוא חייב להתנהל כשוק חפשי. עוד דוגמה למימד אידיאולוגי הוא נושא המחירים. הטענה שמערכת מחיר היא ביטוי להעדפות, מתורגמת לרדוקציה של כל הפעילות האנושית לפעילות כלכלית. מכאן גם נובע יחס אחר למי שיש לו יכולת להעדפות כלכליות בגלל עושרו היחסי, וגם גוזרת החלטות לגבי הקצאת משאבים ציבוריים המתעלמת מאי שוויון בחברה שבגללו אין סימטריה במחיר.
כל אלה מנגנונים חברתיים היוצרים ומבנים שיח בנושאים מרכזיים. טיעונים אחרים נדחקים לשוליים כ"לא רלבנטיים" והמסגרת בה אנו חושבים על בעיות ואתגרים הופכת להיות מצומצמת ועם תוצאות מובנות מראש.