לא יוֹם בְּשׂוֹרָה

יוֹם בְּשׂוֹרָה/ רחל בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר; אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה. לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר. כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ, וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא. אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה, אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא. הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר, וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל – …

זכרונות

בחודש האחרון קראתי ספרים מן העבר. כלומר כל ספר הוא מהעבר, במובן הטכני של המלה, אבל אלה ספרים ישנים יחסית. אזהיר ואומר שאמנם בדרך כלל אני נוטה שלא לכתוב על פרטי עלילה משמעותיים, מה שמכונה "ספוילרים" אבל כאן אחרוג ממנהגי. בכל זאת מדובר בספרים שיצאו לאור קצת אחרי שנולדתי, ואפילו קצת קודם. ואני מניח שגם את הסוף של כיפה אדומה אתם כבר מכירים.

פִּטְעוֹנִי או The Last Mimzy

בְעֵת בָשָק וּשְלֵי פַחְזָר,
בּאַפְסֵי חָק סָבְסוּ, מָקְדוּ,
אוֹ אָז חִלְכֵן הָיָה נִמְזַר,
וּמְתֵי עָרָן כּרְדוּ.