בתוך המגזר הדתי לאומי סוערות הרוחות. כתמיד. והפעם הנושא הוא פולמוס התנ"ך. הפולמוס הזה מתמשך כבר שנים הרבה, וכעת ניצתה קצת אש במדורה העוממת, עם מינויה של מפמ"רית חדשה שהכינה תוכנית חדשה ללימודי התנ"ך. אצלנו אין "ארץ האמורי" ואין דיונים שנונים בטוויטר אבל הויכוח מתלהט. אנסה לסקור את הויכוח בדרכי . יהיה זה פוסט בשלשה חלקים. והיום חלק א' – ובו יסופר מי נגד מי.
ההצעה לחקיקה הנקראת "חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב – 2012." ומכונה גם "חוק הספרים" זכתה לדיון ציבורי רחב ולחשיפה רבה במיוחד עכשיו, בשבוע הספר. נראה לי שבעניין התועלת, או הנזק הצפויים לסופרים, לספרות ולקוראים כבר נאמר כמעט הכל. גם אני התלבטתי בשאלה הזו, וכדי לנסות לגבש דעה משלי, ולשם כך ביקשתי לקרוא את ההצעה עצמה. (ותודה לתמר פלג מ"הספריה החדשה" שהעבירה לי עותק), לקחתי איתי את אדורנו והורקהיימר, שיעזרו.
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים
וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם?
גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא! נְאֻם ה' צְבָאוֹת.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,
וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם,
וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.
לזכרו של סמל שני מדחת יוסף مدحت يوسف בן פרחה וסלמאן אשר נפל בקרב – ב' בתשרי תשס"א, 01.10.2000.
נכון שבעברית אפשר לומר את כל המשפט הזה במילה אחת. ובכל זאת – לפעמים, הדבר האחרון שנותר לעשות, שאפשר לעשות ושצריך לעשות הוא להתכרבל ולשמוע את כל השירים בתקליט הישן והחום – מתחילה ועד סוף. [youtube=://www.youtube.com/watch?v=Nz4XoCfsQCI&w=560&h=315]
חופה. ענבי הגפן וכו׳. הדודה של הכלה קוראת את הכתובה. השמיים לא נפלו, בדקתי בעצמי. ממשיכים להתחתן, לא מתיאשים בכלל. לא אספר איפה, ומי ומי – אוכל רק לומר שהכלה לבשה שמלה לבנה והרב לא היה בהריון. והנכד שלי הקטון, בא לישון קצת גם בחתונה הזו.
תהיה קצת חיובי, אומרים לי הקוראים. כן, גם דברים טובים קורים. אז הנה, חמשה דברים נאים לשעת ערב.