שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים– מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה– עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ. הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן– שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל. יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ. יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה. יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ. יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ …
בתוך כל מהומות השבוע ותלאותיו, יגאל שוורץ וזיסי סתוי פירסמו ספר עב כרס שהן ערכו, ספר שמבקש להיות לקסיקון של סופרי ישראל. דן מרגלית קרא את הספר, אולי לא את כולו, אבל לא מצא את נעמי שמר. הוא כעס מאד וכתב על זה בעיתון.
השבוע יצאו לאור שני ספרים חשובים. את הספר הראשון כתב אריאל סרי-לוי (יחד עם עפרה ליבוביץ־גולדברג), את הספר השני כתב יאיר אגמון ואיירה דניאלה שרר, ואת המוזיקה המקורית לספר הלחין וביצע יאיר סרי. כן, יש פה איזה דפוס, שלא לומר חוט מקשר. דמיון משפחתי.
http://www.streetfire.net/video/topgear-season-20-ep-1-s20e01_part-1_2430599.htm
לפני שבועיים רכבתי חמש שעות ביום אחד. שזה כמו שבעה זבובים במכה אחת, רק עם חמש ועם אופניים. אני לא עושה את זה בדרך כלל, לצערי. למעשה, תכננתי להיום רכיבה ארוכה, אבל יורד שלג. ולכן אני רוצה לדבר קצת על מטאפורות של השגיות, על למות או לכבוש את ההר. ועל הרים בכלל
את הספר הזה כתבו שני אנשים לפחות. או כפי שסברו חוקרים אחרים, מדובר כאן בשני טקסטים הראשון נכתב על ידי "פוגל המוקדם" והשני, "פוגל המאוחר". ויש גם גוגל חדשות ששוה לעיין בו.
קראתי את דוקינס, ולמדתי את פיטר ברגר, העפתי מבט או שניים בהוגי הנאורות, שמעתי על הכרזותיו של ניטשה,וגם את מתכוני הספגטי אני מכיר. ובכל זאת, עובדת קיומו של אלוהים ברורה לי כשם שאני נושם, חושב, קיים. מסתבר שהדתיים אינם בורים ונבערים שמחכים רק לכם שתגאלו אותם מחשכת ימי הביניים.