בפוסט התגובה המצוין מסביר פדרמן כי הוא סבור שהעולם אינו "שחור ולבן" והדרך בה אני הצגתי את הדברים היא פשטנית, ובסופו של דבר מזיקה לעובדים ולא מועילה להם. אני שמח על ביקורתו זו כי יש בה מידה של צדק. אנסה להסביר מדוע איני מסכים איתו, למרות הכל.
אם אתם רוצים שאהיה רגוע, עליז ושמח, תנו לי ללכת הביתה בשלש וחצי. גם ארבע יהיה בסדר, ובאופן כללי תהיו נחמדים. מחשבות על תכניות עידוד ובריאות במקום העבודה.
עמליה רוזנבלום – את טועה. אני מאמין באלוהים, ולא כמטאפורה. קראתי את דוקינס, ולמדתי את פיטר ברגר,העפתי מבט או שניים בהוגי הנאורות, שמעתי על הכרזותיו של ניטשה, וגם את הלצת "מפלצת הספגטי המעופפת" אני מכיר. ובכל זאת, עובדת קיומו של אלוהים ברורה לי כשם שאני נושם, חושב, קיים. ולא, לא בגלל הגננת רבקה.
Sing us a song you're the piano man
Sing us a song tonight
Well we're all in the mood for a melody
And you got us feeling alright
למרות מנהגי להימנע מפעילויות מסוכנות לבריאותי, מצאתי את עצמי השבוע בתל אביב בעיצומו של הגשם השוטף. הייתי אחרי ישיבה מעצבנת במיוחד וניסיתי למצוא את דרכי חזרה לירושלים, בינות לשלוליות הענק. . ספרתי מחשבות וחשבתי על מספרים.
לפני כמה ימים כתבתי כאן סקירה על הספר "החלילן" שכתבה ג'ודי טל. הגיבורה הראשית שמה תמרה כנען, והתברר לי להפתעתי שיש לה דף בפייסבוק ודעה בענין גלעד שליט.