שנה: 2012

תהיה קצת חיובי, אומרים לי הקוראים. כן, גם דברים טובים קורים. אז הנה, חמשה דברים נאים לשעת ערב.

אם אתם רוצים שאהיה רגוע, עליז ושמח, תנו לי ללכת הביתה בשלש וחצי. גם ארבע יהיה בסדר, ובאופן כללי תהיו נחמדים. מחשבות על תכניות עידוד ובריאות במקום העבודה.

אחרי קיץ עם בורדייה ודרידה, החלטתי לקרוא משהו אחר של הצרפתים הללו. בהמלצה חמה של מישהי שאת טעמה אני מעריך בחרתי את "העדינות" של דוד פואנקינוס (מצרפתית: לי עברון-ועקנין, הוצאת כתר 2012 ), ואכן, אם לקצר לשתי מלים – יופי של ספר.

כלכלנים – הם בכל מקום. הספר "הפילוסופים הארציים: חייהם, ימיהם ורעיונותיהם של הוגי הכלכלה הגדולים" שכתב רוברט היילברונר (מאנגלית: גיא הרלינג, הוצאת שלם תשע"ב) מאיר עיניים. הוא כותב בבהירות ומרצה דבריו בשיטתיות. פותח באדם סמית , עובר את מרקס וובלן החביבים עלי, וגם את קיינס מלתוס, ריקרדו ושומפטר. היילברונר מספר על האנשים וסוקר את הגותם, כשהוא מבקש להסביר בהרחבה מדוע היא חשובה ומה היתה השפעה על העולם הכלכלי ועל העולם בכלל.

הערה קטנה בטור של מירב ארלוזורוב מהבוקר מראה מה היא חושבת על עצמה.

עמליה רוזנבלום – את טועה. אני מאמין באלוהים, ולא כמטאפורה. קראתי את דוקינס, ולמדתי את פיטר ברגר,העפתי מבט או שניים בהוגי הנאורות, שמעתי על הכרזותיו של ניטשה, וגם את הלצת "מפלצת הספגטי המעופפת" אני מכיר. ובכל זאת, עובדת קיומו של אלוהים ברורה לי כשם שאני נושם, חושב, קיים. ולא, לא בגלל הגננת רבקה.

קורא את לוס איריגארי הכותבת על נשים ונשיות, וגישתה המהותנית מעוררת בי מחשבות על הצדקות אפולוגטיות לאפלית נשים במחוזות האורתודוקסיה.

בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים יוצאים כעת לאור שלשה ספרים קצרים, מתורגמים העוסקים בשלשה הוגים – מישל פוקו (כתב דייויד מייסי, מרנגלית: מיכל אילן) , פרויד (אנתוני סטור, מאנגלית: משה זינגר) ונועם חומסקי (וולפגנג ב. שפרליך, מאנגלית: יפתח הלרמן-כרמל) .

על הספר "הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום-איסלאמית" שכתבה ד"ר תמר עילם גינדין ועל טיבן של השפעות זרות על האמונה וההלכה.