חידת הייסורים
על הספר החשוב "חידת היסורים – כאב ואובדן במבט קיומי, הגותי ויהודי" אסופת מאמרים שערכו ד"ר ברוך כהנא, ד"ר חיותה דויטש ורוני רדמן (ידיעות ספרים תשע"ב 2012).
על הספר החשוב "חידת היסורים – כאב ואובדן במבט קיומי, הגותי ויהודי" אסופת מאמרים שערכו ד"ר ברוך כהנא, ד"ר חיותה דויטש ורוני רדמן (ידיעות ספרים תשע"ב 2012).
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,
וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם,
וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.
לזכרו של סמל שני מדחת יוסף مدحت يوسف בן פרחה וסלמאן אשר נפל בקרב – ב' בתשרי תשס"א, 01.10.2000.
פנו אלי רבים ושאלו, הי – מה עם האופניים? שנים שלא שמענו מהם. לא כתבת כלום, לא סיפרת מאום.בתקופה האחרונה, האמת, לא רכבתי כל כך הרבה. כשחושבים על זה, כל שנת 2011 רכבתי בערך חצי ממה שידידי יאן (השור) רוכב בביקור אחד בפריס.
נכון שבעברית אפשר לומר את כל המשפט הזה במילה אחת. ובכל זאת – לפעמים, הדבר האחרון שנותר לעשות, שאפשר לעשות ושצריך לעשות הוא להתכרבל ולשמוע את כל השירים בתקליט הישן והחום – מתחילה ועד סוף. [youtube=://www.youtube.com/watch?v=Nz4XoCfsQCI&w=560&h=315]
כמנהגי, סקירות קצרות והמלצות על ספרים לכבוד החג. לצערי – מעט באיחור, אבל נותרו עוד ועוד הרבה לקרוא. והיום חלק א' ובו שני ספרים.
בפייסבוק הוקמה קבוצה בשם "לא מצונזרת, נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי". יפה וטוב, ענין חשוב לענות בו.
מסתבר שבשעות הפנאי, או שמא כחלק מהמאבק נגד הדרת הנשים מהמרחב הציבורי הם עוסקים בדיונים תיאולוגיים בשאלת התיאודיציאה – "צדיק ורע לו". ואת זה הם עושים בטוב טעם מתוך כבוד, כמו שראוי לפלורליסטים. גם אני הצטרפתי לדיון ושמחתי על הפתיחות והסובלנות.
קראו וישמח לבבכם.
חופה. ענבי הגפן וכו׳. הדודה של הכלה קוראת את הכתובה. השמיים לא נפלו, בדקתי בעצמי. ממשיכים להתחתן, לא מתיאשים בכלל. לא אספר איפה, ומי ומי – אוכל רק לומר שהכלה לבשה שמלה לבנה והרב לא היה בהריון. והנכד שלי הקטון, בא לישון קצת גם בחתונה הזו.
האם אפשר לקרוא את עמוס עוז בלי כל כובד משקלה של ההיסטוריה הספרותית שלו, עם הפרסים בכל העולם (חוץ מאחד שבדי, למרבה הצער), עם המקום הפוליטי והמבט והבלורית? האם אפשר לקרוא ספר של יו לורי בלי להרהר על היותו בריטי, ולחשוב ש"לא מספיק לו שבע מאות אלף דולר לפרק שהוא רוצה להיות גם סופר?" החלטתי לנסות, ולקרוא את ספרו של יו לורי, בלי דעות קדומות ללא מורא וללא משוא פנים. מצד שני, אני מבטיח שאצפה בסדרת הדרמה החדשה בה יופיע עמוס עוז בתפקיד רופא, או חולה, או נביא.