מי אוהב אותך יותר ממני

מריו הוא שרטט, איש מיושב בדעתו, פרובינציאלי. חי את חייו הרגועים והמשעממים. חוזר הביתה לארוחת הצהריים. אשתו, בלנקה, היא כל מה שהוא לא. היא חובבת אמנות ואמנים, נעה ונדה כרוח סערה. על הנובלה הנפלאה "בלעדיה" שכתב אנטוניו מוניוס מולינה. (מספרדית: יערית טאובר, הוצאת כתר תשע"א)

על הספר מצרפי המקרים שכתב יואב בלום

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים אל תיקרי בכושרות אלא בכי ושירות) איני והאמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת …

יאן (השור) והרוקי מורקמי

הרוקי מורקמי רץ מרתון, לאחרונה זה לא מספיק לו והוא רץ אולטרא מרתון. וגם עושה קצת טריאתלון. יאן (השור) רוכב על אופניים למרחקים ארוכים. ממש ארוכים – מאות קילומטרים. כשהוא עייף ואין לו חשק להתאמץ, הוא מסתפק במאה ועשרים. הרוקי מורקמי גר ביפן, ולפעמים במקומות אחרים. יאן גר בירושלים. מורקמי …

עליכם השלום – על הקובץ "סיפורי תוהו"

בימי נעורי ובחרותי היה לי ידיד חכם. כמה דברים שאמר לי אי אז, הבנתי רק כחלוף השנים. אחד מהם נסב אודות יצירתו של "שלום עליכם" ועליבותה של העיירה היהודית המתוארת בו. תבין, הוא אמר, זה מה שהיה אז. הסיפורים שמספרים לנו היום על ערים של תלמידי חכמים וגאונים יושבי ישיבה, …

בשק שינה זוגי בצד הכביש

על ספרו של אגור שיף – "בחול", הוצאת עם-עובד, 2010 על הכריכה הכתומה איור מעט לא ברור. בתחילה חשבתי שזהו עיטור בנוסח בני המאיה. רק לאחר קריאתו ראיתי שיש שם דמות אשה, ומכונית מסחרית, אולי פולקסוואגן של פעם. הספר נפתח בצורה משונה מעט. המספר, מדבר אל מישהו, נעלם: הנה סוף-סוף …

שמעון, הבן של זהבה, כתב ספר ילדים על כדורגל

שמעון גרשון, שחקן כדורגל פעיל, נוטה לעסוק בענינים שמחוץ למגרש. הוא הפיק תקליט יחד עם אשתו ,  ועכשיו, שמעון גרשון מוציא ספר ילדים "סודות הכדורגל של נועם".

ממודיעין לירושלים – על ספרה של רקפת זיו לי

בדרך חזרה, לפני שנרדם, מספר לה שחר איזה סבתא מצחיקה יש לו. "מצחיקה?" שואלת שירה בחיוך "כן, היא הצחיקה אותי", עונה משועשע "מה כל כך מצחיק בסבתא?" "כי כשהלכת עם אסף לקנות עוגה, ספתא אמרה שטוב שבאנו ככה פתאום". הוא משתהה רגע. "כן?" "היא אמרה שטוב שבאנו ככה פתאום, כי …

אהבה של אמא

יש כאלה שלא אוהבים ספרים שבהם קורים דברים לא טובים לילדים. אני למשל, כשהייתי בגן רבקה, והגננת היתה מספרת על זהבה ושלשת הדובים, הייתי יוצא לחצר ותופס מרחק בטחון עד לסוף הסיפור.  ואם לספר שלפניך קוראים  "אתה הילד שלי",   על עטיפתו תמונה של ילד בלונדיני חייכן.  מאחור כתוב שזה ספר …