IFRS Blog: IFRS Adoption, Convergence or Endorsement?

It has been over ten months since the Securities and Exchange Commission (SEC) released its IFRS work plan.  Since then, we received a progress report in October.  The SEC is taking a well-advised, methodical approach to making its decision on IFRS in the U.S.

Generally speaking, the debate over IFRS in the U.S. has been whether or not the SEC should permit or require a switch to IFRS for U.S. public companies.  At the AICPA’s National Conference on Current SEC and PCAOB Developments in December, SEC Deputy Chief Accountant Paul Beswick offered another approach – which he called “condorsement.”

היה ב-IFRS Blog: IFRS Adoption, Convergence or Endorsement?.

חובות אבודים

ממש לפני חמש שנים. ביום ראשון, 14 בספטמבר 2008 , שבועיים לפני ראש השנה תשס"ט, הכריזה חברת הפיננסים ליהמן-בראדרס על פשיטת רגל, לאחר שהבנק הפדרלי סירב לבקשתה לסיוע כספי שיאפשר לה להתמודד עם השקעותיה הכושלות. בעת הגשת הבקשה לפשיטת רגל דיווחה הפירמה על חובות בסך 613 מיליארד דולר. ליהמן בראדרס שילמה לנושיה עשרים אחוז מהחוב. והיום, אספר לכם על ספרה החדש של איריס לעאל – "חובות אבודים".

צל עולם

אחרי קריסתו בפועל של המשטר הקומוניסטי והמודל של הכלכלה הריכוזית שהוא הציע, נדמה היה לרגע שהקפיטליזם ניצח, והוא הדרך היחידה לשגשוג אינסופי. עוצמתם של סדרת המשברים האחרונים, בועת הדוטקום, משבר המשכנתאות והמשבר הפיננסי שבא אחריו וטרם הסתיים, גרמה לרבים בתוך המחנה הקפיטליסטי ומחוצה לו להרהר בשאלת טיבו של הקפיטליזם. יש לא מעט שמבקשים להמשיך בעוצמה באותה דרך ובאותו כיוון. את כשלונות השיטה ליישום של משטר "לא מספיק קפיטליסטי" בגלל נטייתם של פוליטיקאים "להכנע לפופוליזם". מבקרים אחרים טוענים שהבעיה היחידה היא חסרונותיהם של אנשים. יחידים, חסרי מצפון ותאבי בצע העדיפו לרדוף, להשיג ולחלק ביניהם את השלל. יש כאלה שיאמרו שהבעיה היא ב"שיטה", ויציעו פתרונות לחיזוק ושיפור. כשלעומתם יגידו המרקסיסטים שהקפיטליזם נושא בתוכו את זרעי חורבנו. רבים רבים אחרים רק כועסים ולא יודעים על מה ועל מי בדיוק. הם מרגישים שמשהו פה לא בסדר, ואי אפשר להמשיך כך.
ויש כאלה שכותבים על זה רומן. ניר ברעם למשל.

סמארטפון דגם Biafra 3

בוא נתקדם, אמרתי לו בעדינות. תעטוף לי איזה סוני J , ונפרד כידידים. כי סוני יש להם שם מוצר אחד, עם אותיות. הכי שווה זה Z . אני הלכתי על J. נשמע לי סביר. יופי, אמר משה. ידעתי שתשתכנע. סוני Z יעלה לך מאה שקל בחודש + כליה ימנית.

Z ! אמרתי לו. אני רוצה את הJ. תארוז לי, ויאללה נתחיל לעבוד היום.

מעט על ההבדל המהותי

בהמשך לפוסט של תומר פרסיקו. אני לא חושב שחוקר דתות, בתור חוקר, יכול להמליץ לאורתודוקסיה כיצד לנהוג. יכול שתהיה לו דעה בעניין זה כמו לכל אחד, אבל צריך להזהר ולהקפיד לא להמליץ לנחקריך כיצד לעבוד את האלוהים שבו הם מאמינים.

הנגיד ואני

תהיה אשר תהיה דעתך -ליברטריאן קשוח או סוציאליסט רך לבב, ישנה חשיבות רבה לדיון אמיתי שיציג את העמדות ואת האפשרויות העומדות בפני מקבלי החלטות בתחום הכלכלי. החלטות שיש להן השפעה כה רבה על חיינו כאן כמדינה וגם כיחידים. נכון, "מדיניות מוניטרית" ו"שער חליפין" אינם מונחים שגורים בוויכוחים פוליטיים, בוודאי לא כמו "התנחלויות" או "שוויון בנטל", ובכל זאת, אני רואה , עם קצת אופטימיות, תחילתו של שינוי מבורך לקראת דיון ציבורי בסוגיות הללו.

ספר לי עוד על הממשלה שמפריעה לשוק החפשי

איתן אבריאל כותב ב"דה מארקר", במדור "גלובל" בטור "מאני טיים" (עורך יקר, לא הבנתי מה זה "איתן אבריאל") מספר על ספרה החדש של הכלכלנית (!) פרופסור מארינה מאצוקאטו. הכותרת שניתנה למאמרו היא "יש רק בעיה אחת עם התזה על אבירי השוק הפרטי – זה פשוט לא נכון". מאצוקאטו, אם נתמצת את טענתה לכמה משפטים, אומרת שבעצם מה שמניע את החדשנות בכלכלה הוא כספי הממשלה. ויש לה כמה דוגמאות נאות במיוחד.