מחבר: גלעד סרי-לוי

למה אני לא שם כפתור "תרומלי" על הפוסט. תשובה אפשרית (וקצת מאוחרת) לעידן לנדו

מהנעשה בעירנו בעקבות פוסט על ספר שנכתב מזמן

.

אחרי שלמדתי רבות על פאנון, הגיע הזמן לקרוא משהו משלו.

שלשה ספרי פילוסופיה קלאסיים יצאו לאור בהוצאת "ספרי עליית הגג". ללקק ת'אצבעות

מריו הוא שרטט, איש מיושב בדעתו, פרובינציאלי. חי את חייו הרגועים והמשעממים. חוזר הביתה לארוחת הצהריים. אשתו, בלנקה, היא כל מה שהוא לא. היא חובבת אמנות ואמנים, נעה ונדה כרוח סערה. על הנובלה הנפלאה "בלעדיה" שכתב אנטוניו מוניוס מולינה. (מספרדית: יערית טאובר, הוצאת כתר תשע"א)

ככה מצאתי בעתון, היום לפנות בוקר:
מדינת ישראל נמצאת בשלבים מתקדמים מאוד של משא ומתן לרכישת מדינת תל אביב, בסכום עסקה שמתקרב לכ-40 מיליון שקל.

פרשת השבוע פרשת תרומה. ד"ר אבי נוב המומחה למסים מספר לנו מדוע צריך לבטל אותם ולהפריט את שירותי הרווחה לטובת פילנטרופים שיתנו כאשר ידבם ליבם

יש לי עוד בלוג. קוראים לו תַּרְבּוּת אֲגֻדָּה והוא מלווה אותי במהלך לימודי תרבות בתכנית האוניברסיטה העברית. שם הבלוג, לאלה מכם שנולדו לא מזמן, או שלא היו פה בזמן האחרון – נלקח מהתרגום שהופיע על חלצתו של Boy George סולן להקת Culture Club בשיר Do You Realy Want To Hurt Me הבלוג מתאר מסע אינטלקטואלי אל ארצם של הביקורתיים. מאמרים, סקירות ספרים ומחשבות, מעשיות, והגיגים. הבלוג יותר אקדמי וכולל קצת פחות הסברי למי שסבור שבודריאר היא הדרך הצרפתית לומר בורדייה, ולא קרא עדיין את כל כתבי יעקב דרעי.

אז הנה – פוסט הכרות, משם. ולקוראות ינעם.