קטגוריה: מפנקסו של גימל

חולים או מכירים חולה במיאסטניה גרביס?
עוד שבוע זה קורה – כנס ההקמה של העמותה לחולים במיאסטניה גרביס.

"בכיוון ההוא", אמר החתול, מנופף בכפו הימנית, "גר הכובען, מסובב על כל הראש, ובכיוון ההוא", מנופף בכפו השנייה, "גר ארנביב, שמשתולל באביב. בקרי אצל מי שאת רוצה: שניהם מטורפים".

פוליטיקה היא לא משחק, והחיים הם לא כדורגל.

אני חושב לפתח סוג חדש של טכניקה רוחנית, אקרא לה אקסלפולנס.

יש לנו ארץ נהדרת, וזה לא שם של תכנית טלוויזיה עלובה המשתבחת בכך שהיא מלעיגה על חלשים, אלא אמירה בעלת תוכן של ממש.

-מה זה הרעש הזה?
-יש שבע עלמות בשער
-מה?
-שבע כלות, שבע עלמות, לא משנה. הן בשער. לך תפתח את הדלת, נודניק

השבוע נפטר שלמה ניר. את שלמה הכרתי כשהייתי בבית הספר היסודי. שלמה היה אבא של קובי שלמד איתי ושל תמיר שהיה חניך שלי בבני עקיבא וגם של טלי הגדולה, אילת ופזית הקטנה. שלמה שגר ברחוב ליד וישב בבית הכנסת ליד הארון וחילק "עננו" לילדים ביום כיפור וקרמבו בשמחת תורה וסוכריות …

הטלויזיה מלאה בחזאיות בהריון השמחות על מה שעוד לא קרה, ואתרי האינטרנט מפזרים הבטחות עמומות כגראופל על דשא. אז תזכרו שבכל רגע נתון, במיוחד בחורף, יש סיכוי לשלג בירושלים, ואצלנו גם.

חיותה דויטש, סופרת וחברה משכבר הימים הוציאה לאור את ספרה החדש. רומן ראשון, אחרי הביוגרפיה של נחמה ליבוביץ', אוסף סיפורים ועוד. לא אכתוב עליו ביקורת, כי אני מכיר את הספר עוד כשהיה רעיון וכתב יד. אבל אם תקבלו את מילתי – הספר מצוין ואתם חייבים לקנות אחד לעצמכם. קודם כל כי חיותה יודעת לכתוב סיפורים. וחוץ מזה – חיותה נכנס כאן אל עומק קיומנו בארץ הזו, דתיים וחילונים, יהודית ודמוקרטית, אש ומים ויש גם אהבה.