קטגוריה: מפנקסו של גימל

חלק מתפילת יום הכיפורים הוא הקטע החתרני בו אומר הנביא ישעיהו בשם ה': זה לא שלא חשוב לצום, אבל תזכרו שהצומות שלכם הם לא מה שמרשים אותי. תדאגו לחברה שבה אתם חיים, כי זה מה שחשוב.

אני זוכר את אבא ואמא במוצאי יום הכיפורים מקשיבים לרדיו הירוק במטבח בפנים מודאגות במיוחד. "זה רציני" אמר אבא, "זה רציני".

הלל הקטן מביט בפליאה מחויכת בעולם

בוא נתקדם, אמרתי לו בעדינות. תעטוף לי איזה סוני J , ונפרד כידידים. כי סוני יש להם שם מוצר אחד, עם אותיות. הכי שווה זה Z . אני הלכתי על J. נשמע לי סביר. יופי, אמר משה. ידעתי שתשתכנע. סוני Z יעלה לך מאה שקל בחודש + כליה ימנית.

Z ! אמרתי לו. אני רוצה את הJ. תארוז לי, ויאללה נתחיל לעבוד היום.

זה התחיל ככה. קיבלתי מייל בזו הלשון:
"שלום, מה שלומך? לקראת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בסינמטק ירושלים, הוחלט להזמין השנה בלוגרים מובילים לאירוע הפתיחה.
נשמח מאוד להתכבד גם בנוכחותך באירוע."

ההתרשמתי. אני תמיד אוהב שקוראים לי "בלוגר מוביל" וגם אהבתי את הניסוח. זה לא שהיה כתוב משהו כללי כזה כמו "תבוא – מה יכול להיות" או איזה ניסוח דו משמעי דוגמת "אתה יודע מה, בסדר, בטח יהיה מקום פנוי". בהזמנה היה כתוב במפורש שהם ישמחו מאד, לא סתם ישמחו, ולא רק שאגיע ואשב שם אלא שהם יוכלו להתכבד בנוכחותי.

בכל שנה מחדש אני נזכר בנבואה הישנה ושוחק בלבי יחד עם רבי עקיבא. עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ

השבוע נסענו לצפון. כלומר, לא ממש בצפון צפון, או בחשיפה לצפון אלא רק בצפון ישראל. אי שם ליד לבנון וסוריה. והנה אנחנו שוב פה

המשוררת ברכה סרי הלכה אתמול לעולמה, והיא בת 73.

עזבו את יום כדור הארץ וכיבוי האורות, תדליקו נרות ותעשו שבת כדור הארץ.