קטגוריה: אופניים

שרציתי לומר. על נשים מוצלחות ויותר.

ולא משנה אם זה חוקי, או מועיל.

פנו אלי רבים ושאלו, הי – מה עם האופניים? חודשיים חלפו ולא סיפרת כלום, לא רמזת מאום. נכון, הזהרת שלא מדובר בקאמבק הגדול ביותר מאז הקאמבק הקודם, ובכל זאת. אמרת שאתה חוזר. ומה קרה? הם מוסיפים ושואלים בדאגה, האם שוב האופניים בכו מאד והקסדה מתייפחת שבעתיים? ספר ספר, הם אומרים. הצליח לך?

היום אני רוצה לדבר על שני ספרים. הראשון הוא ספרו של הרוקי מורקמי, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ריצה" (מיפנית: עינת קופר, הוצאת כתר) והשני כתב קרל היאסן והוא נקרא "משחק כפול" (מאנגלית: יורם ארנון, ספרית מעריב). לשני הספרים הרבה מהמשותף. ראשית, למחברים יש שמות שקשה לבטא. חסד עשו איתי הוצאת כתר כשניקדו את את שמו של מורקמי, ואיך מבטאים את שמו של היאסן נשאר לי רק לנחש. יותר מזה, שניהם מדברים על ספורט למבוגרים. וכשאני אומר "למבוגרים" אני מתכוון בפשטות, לאנשים מגיל מסוים, שהוא הגיל שלי ומעלה, מה לעשות, אנחנו לא נהיים צעירים יותר מיום ליום.

הדר חורש כותב באנארג'י על תאונות בהן נהרגים רוכבי אופניים ומציע להוריד את הטפשים מהכביש. בענין הזה אני מסכים איתו, רק שיש לנו מחלוקת מי אלה הטיפשים, למה צריך להמשיך ולהצדיק בריונות ומי נתן לו רשיון.

בשבת קראתי ספר, שאינו בדיוק ספר. קראתי את ה"חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה" (מה שמכונה בפי העם "הדוקטורט")  שכתב אסף חזני – "לתפוס גלגל": עיצוב מרחב רכיבה בישראל, 2003-2006 . אסף חזני הוא רוכב בעצמו. (אפילו השתתף בטראנס אלפ פעמיים.) גם את עבודת הMA שלו כתב על אופניים, תחת …

זה יהיה הקאמבק הגדול בהיסטוריה מאז יולי שעבר. למעשה, מהקיץ לא רכבתי כמו שצריך, ומאז סוכות, שעות הרכיבה שלי הלכו והצטמצמו עד שירדו לאפס…… אז קמתי והתנערתי, ואמרתי לעצמי – יששכר – עד כאן.  נכון, אני לא שועל כמו יאן השור, ולא מצייר ורץ ורוכב מהר כמו מיכל המוכשרת, אבל …