הבלוג של גלעד סרי-לוי

איריס אליה כהן. ספר שירים נפלא

.

כלכליסט מספר לנו על אוהד סטריקובסקי, איש עם תספורת נכונה ועסק ליבוא מזון. הכתבה נחזית להיות אחת מכתבות רבות בהן משבחים הכותבים יזם פלוני ואלמוני על מפעלותיו. אלה שעשה, ואלה שהוא עוד זומם לעשות לתפארת השוק החפשי. הכתבה הזו ערמומית במקצת. ואת הכותרת "מהפכן שמנת" נתן העורך של כלכליסט ולא אני. ולכן, שווה להעיף בה מבט נוסף. כדי להבין שהאמת נסתרת מהעין.

מה בדיוק קרה. אחר כך אפשר לשאול למה. כפי שאומר פתגם ידוע שהמציא חכם תימני ממוצא פולני – "תמיד עליך להיזהר מלבלבל בין המציאות לדעתך על המציאות". במיוחד אם אתה סבור שהיא לא ממש מציאה. החיסרון הברור הוא שאנחנו לא יכולים לנתח באמת מציאות אלטרנטיבית ולכן צריך להיזהר מחכמה שלאחר מעשה. אבל אם כולם יכולים למלא את עיתוני השבת בהסבר למה טעינו (כלומר הם טעו) ומה צריך לתקן (כלומר האחרים צריכים) וימשיכו להפטיר כאשתקד או לפחות כמו לפני שנתיים, אז גם לי מותר. בבלוג שלי אי אפשר לעטוף דגים.

-מה זה הרעש הזה?
-יש שבע עלמות בשער
-מה?
-שבע כלות, שבע עלמות, לא משנה. הן בשער. לך תפתח את הדלת, נודניק

בזמן האחרון מדברים על ריבית שלילית. מה זה, איך זה יכול לקרות ולמה יש כאלה שחושבים שזה טוב. שאלות ותשובות לקורא המתעניין.

מין רצון כזה לכבוש ולמשמע כל גילוי של שמחה אמתית, ולכנות אותו ליצנות. שבמקרים קשים אף כונתה ליצנות דעבודה זרה. ולא שהבנתי מה זו ליצנות של עבודה זרה, אולי משהו כמו "זאוס, בעל זבוב, ועשתורת נפגשים במטוס. פתאום אומר בעל זבוב.." אבל זה היה כינוי גנאי חריף למדי.

נראה לי שלכל אחד שהיה פה בקיץ 2011 יש דעה על מה שקרה. למי שהיה בחו"ל, בפתח תקווה או שסתם היה עסוק אזכיר כי בקיץ ההוא יצאו המוני בית ישראל לרחובות. נטו אוהלם בשדרות והניפו שלטים בכיכרות. "המחאה החברתית" קראו לזה, והעם דרש (בקצב אחיד) צדק חברתי. החודשים והשנים חלפו שלג וגשם וחום חלפו עברו אך נראה שהענין בנושא לא תם.
קריאה בספרו של יוסי יונה "סדקים בחומה – המחאה החברתית ושובם של הברונים השודדים" שיצא ממש עכשיו בהוצאת כתר.

בנק ישראל פירסם היום בצהריים חוזר שכותרתו "מסלולי השקעה בקופות גמל". אל תתנו לכותרת התמימה להטעות אתכם. יש פה חידוש של ממש בכל הקשור ליחסי המדינה עם האזרח וכספו.