קפיטליזם הוא מונח מתחום מדעי החברה שנוצר בתחילת המאה העשרים לתיאור שיטה כלכלית וחברתית שהתפתחה באירופה בין המאה השש עשרה והמאה התשע עשרה, המבוססת בעיקרה על הזכות לקניין פרטי ועל הסדרת יחסים כלכליים באמצעות מנגנון השוק, תוך הסתמכות על אכיפת זכויותיהם באמצעות מוסדות חברתיים.
בעיני המאמץ למצוא את ""המקום המיוחד שלך" הוא נסיון לא מוצלח כל כך להטמיע בתוך הניו אייג' את אשלית האינדיבידואליזם המודרנית. אנחנו דומים זה לזה הרבה יותר ממה שנוח לנו לחשוב, גם בעולמנו הפנימי (העשיר!!) שהוא במידה רבה תוצר של החברה והתרבות בה אנחנו חיים. לא אשפוט את עמרוסי אבל נראה לי, לפחות מנקודת מבטי על עצמי, יומרני לחשוב שאני כל כך מיוחד.
שְׁנֵים-עָשָׂר בְּאוֹקְטוֹבֶּר, אֶלֶף תְּשַׁע מְאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה, בְּשֶׁקֶ"ם תֵּל אָבִיב אִשָּׁה שְׁחוֹחָה כּוֹתֶבֶת תַּאֲרִיך עַל צֶ'ק, כּוֹתֶבֶת: 12.10.1973 שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה, גְּבֶרֶת, לֹא שִׁבְעִים וְשָׁלֹש, קוֹרֵא הַקֻּפָּאִי צוֹחֵק, קוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ, מְלַחֵשׁ: מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת, גְּבֶרֶת, מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת. (אברהם בלבן, 12.10.1978)
יש בעולם מחלה בשם מיאסטניה גרביס.
רבים האנשים שלא מכירים אותה, וזה לגמרי בסדר. הרבה רופאים לא מכירים אותה, וזה ממש חבל.
אחד הדברים שמצערים אותי במיוחד הוא השתלטותם של כלכלנים ליברליים וניאו ליברלים על מושגים. אחד מהם הוא החופש. והיום נדבר על מדד החופש הכלכלי והכזב שהוא מסתיר
אני מבין ומזדהה עם אלה שמעדיפים צד זה או אחר של הסיפור. אני לא יכול להסכים שיש מסקנה אחת הכרחית שמי שאינו מקבל אותה הוא נבל.
אני לא יכול לקבל שיש גוף כלשהו שפועל בחשאיות ומבקש אמון מלא בלי שום מסגרת כלשהי שמבקרת את פעולותיו.
ולא, ביקורת על פתרון אינה הזדהות עם מטרידים אנסים ושאר אנשים רעים.
בטח הייתם בבית, עסוקים בעניינכם השוטפים, ולא הבחנתם בכלום. זה בסדר, גם האנשים שהיו אמורים לזהות את זה מתקרב לא ידעו שום דבר. אף אחד לא צפה את זה מגיע, איש לא העריך.
הרב אבינר כותב נגד הסמארטפונים ומביא כתנא דמסייע את מקס הורקהיימר. ובכן, אפשר להסכים עם הרב אבינר ואפשר לקרוא את הפוסט הזה בסמארטפון שלכם. אבל יש פה ענין מפתיע, ועליו אני רוצה לדבר