שנה: 2013
ישראל 65
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,
וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם,
וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.
על העיוורון
אתה שניה לפני חסימה מהקבוצה. הודעותיך למעלה, בהן האשמת את איילת ואותנו בצביעות – נמחקו. יש כאן כללי שיח. יש כאן אווירה נעימה. אתה מפר את הכללים, מפר את השלווה…….
ציפור קטנה
במרכז התמונה ילד קטן, מרים את ידיו בפחד. ילד שהפך לסמל, ותמונה שהיתה לאיקון. רבים מאד בעולם מכירים את התמונה, ונראה שכל מי שחי בישראל, אפילו זמן קצר, ראה אותה לפחות פעם אחת. אך האם שאלתם פעם את עצמכם מיהו הילד הזה? מי הנערה שלצידו? האישה שעומדת מאחור ולידה ילדה קטנה במעיל? ולא פחות חשוב, ואולי לא, מיהו החייל במגפיים המכוון אליהם נשק. על ספרו של דן פורת "הילד – מסע בעקבות תצלום"
על הידיעה
דונלד רמספלד, שהיה שר ההגנה של ארצות הברית, אמר כתשובה לשאלה הקשורה למלחמה בעיראק כמה משפטים שנשמעו לא ברורים, כמעט מתחכמים, אך יש בהם מבוא לפילוסופיה ולאתיקה של זמננו.
אירוח בסגנון
לא מזמן קיבלתי בדואר ספר מדע בדיוני חדש. חשבתי להמליץ לכך עליו לפני פסח. בספר הזה יש כל מיני רעיונות נפלאים איך לסדר חפצים באופן נאה לעיין. חלקם חפצים אכילים אפילו. הספר נקרא "סטיילינג באירוח Hosting Style" וכתבה אותו איריס מוסיוף. הספר תפס את לבי כשראיתי שהוא מוקדש לנכד שלה. והספר מבטיח לענות על השאלות שתמיד הטרידו אותי.
געגועי לגילמן
לא מכיר את גילמן. כלומר שמעתי שמחלקים שם בורקסים אבל לא הלכתי אף פעם לראות. לא הייתי בברלין, לא רוצה להיות. לא משתכר, לא עושה פרויקטים. לא מכיר את סצינת האנדרגראונד בתל אביב, חיפה או פתח תקווה. סתם בורגני, כמו ידידי ז'וז'ו וחברי פייר. ובכל זאת, החלטתי לקרוא את הספר בעל השם הקצר "קולות של עשרות רגליים זעירות צועדות בכעס על אדמת כדור הארץ" ונשארתי בחיים כדי לספר
גבורת המרתון
למעשה, מרתונים הם ארועים שכוחות ההצלה והרפואה מסווגים אותן כ"אירוע רב נפגעים", עוד לפני שהתחילו. אילן גולדמן מספר לנו על מרתון פיראטי, הו הו הו עם בקבוק של רום
איפה הזקנים כולם
בוא נודה על האמת, אני לא נעשה צעיר יותר מיום ליום. הבחנתי בכך לפני זמן מה, והאמת היא שאין לי בעיה עם זה, וכל מה שאני מבקש הוא להמשיך ככה עוד הרבה ימים ושנים אם אפשר. עם זאת, מה שקורה ורבים לא נותנים על כך את הדעת הוא שגם הילדים שלך גדלים, יום אחד בכל יום. ויום אחד הנכד שלי בא לבקר. וזה מה שקרה.